טור אורח חיים סימן שמ
חוט של תפירה שנפתח אסור למותחו משום תופר וכ' הר"פ אותן שמהדקין הבגדים סביב זרועותיהם ע"י החוט שמותחין אותו ומתהדק אסור למותחו בשבת אא"כ יהו הנקבים שהחוט בהן רחבים קצת ומתוקנין בתפירה בעיגול: מוכין שנפלו מן הכסת בשבת מותר להחזירן אבל אסור ליתנן בתחלה שנפלו בי"ט:

בית יוסף אורח חיים סימן שמ

חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום תופר. מימרא בפרק כלל גדול (עה.) המותח חוט של תפירה חייב חטאת ופירש רש"י המותח חוט של תפירה בגד התפור ועומד והניח החוט ארוך ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זו מזו במקצת וחוטי התפירות נמשכים ומותח את ראש החוט להדק ולחבר זו היא תפירתו וחייב ומדברי הגהות מרדכי פרק ז' (פא.) משמע דלא מיחייב אלא אם כן קשרו בסופו דאם לא כן אינו עומד והרמב"ם כתב בפרק י' (ה"ט) המותח חוט של תפירה בשבת חייב מפני שהוא מצרכי התפירה משמע מדבריו שהוא מפרש מותח חוט של תפירה שמותח החוט שרוצה לתפור בו כדי שלא יהיה כווץ ולפי שדבר זה מצרכי התפירה הוא חייב חטאת:

וכתב ה"ר פרץ (הגהות סמ"ק סי' רפב אות טז) אותם שמהדקין הבגדים וכו'. כן כתב המרדכי בפרק כלל גדול (סי' שסח) והגהות מיימונית בפרק י' (דפוס קושטא ה"ט) בשם סמ"ק: וזה לשון שבלי הלקט (סי' קח לט:) כתב ה"ר ישעיה (פסקי רי"ד שבת עד: ד"ה והקורע) נראה לי שאלו שעושים נקבים בפי בתי ידים ויש חוט מחובר עם מחט שמכניסין באותם הנקבים ומהדקין עליהם בין אם היה הפתיל מושם בנקבים מערב שבת מרווח ומהדקו בשבת בין אם הכניסו בנקבים בשבת אין בו משום תופר דתופר לא הוי אלא שרוצה בקיומו שיהא מהודק תמיד וכי רפה החוט קשה לו הילכך כשמותחו חייב חטאת אבל זה שאינו רוצה בהידוקו אלא בשעה שלובשו ובשעה שפושטו מרפה אותו אין בו משום תופר ואינו דומה אלא למי שיש בבגדיו לולאות וקרסים ומחברן בשבת וגם מפני המחט שהיא נקובה אין לאוסרה כיון שמחוברת בפתיל והפתיל [מחובר] בבגד ואינו נפרד לעולם מותר והוא הדין הפתיל העשוי למנעלים ודוקא אם יש נקבים מותר אבל לתפור חוט אחד בבתי ידיו וכשפושטו מרחיבו וכשלובשו מותחו ומהדק בתי ידיו תפירה היא זאת דמה לי תפירה ליום אחד מה לי תפירה עולמית. ובעל היראים (השלם סי' רעד קלז:) כתב אותם שיש להם נקבים ובהן חבלים בבגדיהם והחבלים קבועים ומהדקים אותם חושש אני להם מחטאת ואינו דומה למתיחת חבלים או רצועות שמהדקין בצוארו ששם סופו להרפותן ולהוציא ראשו ואם (חבילי) [חבלי] בגדיהם מהודקים שאינו יכול לצאת אלא בהרפותו מותר בחבילי הדקי צואר ואם חבילי הדקי צואר רחבים שמוציאן בעודם מהודקים ונמלך פעמים להניחם כך לעולם אסור להדקן בחוט של תפירה עכ"ל:

מוכין שנפלו מן הכסת וכו' אבל אסור ליתנן וכו'. ברייתא בריש פרק במה טומנין (מח.) וטעמא דאסור ליתנן לכתחלה פירש רש"י (ד"ה בחדתי) משום דהשתא קא עביד ליה מנא:

... כתב הרמב"ם בפרק כ"ג (ה"ו) אין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:

כתב הרמב"ם בפרק י' (הי"א) המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוון לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב:

שו"ע או"ח שמ

סעיף ו

חוט של תפירה שנפתח, אסור למתחו, משום תופר.

סעיף ז

אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק, אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה בעיגול.

סעיף יג

אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי.

סעיף יד

המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו, הרי זה תולדת תופר וחייב; וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד, הרי זה תולדת קורע וחייב.

משנה ברורה סימן שמ

התופר שתי תפירות חייב והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שלא תשמוט ואפי' לא היה של קיימא ואם היה של קיימא חייב גם משום קושר וכ"ז לענין חיובא אבל לענין איסורא יש אומרים דאסור ואפי' לא עשה קשר כלל וע"כ אותן האנשים שתוחבין הקרייז עם הבגד במחט בשתי תכיפות לאו שפיר עבדי [קרבן נתנאל] ואם עשה ג' תפירות חייב אף בלי קשר שהרי מתקיימת התפירה [רמב"ם]:

...ואם קורע נייר לקרעים כדי לקנח א"ע בהן או לשאר איזה תשמיש חייב משום קורע שהוא קורע ע"מ לתקן

שו"ע או"ח שיז:ג

אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שאומנים עושין, אע"ג דהתפירה אינה של קיימא. דאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה ש"ק (הגמ"ר פ' במה טומנין); ויש מתירין בתפירה שאינה ש"ק, ואין להתיר בפני ע"ה (ב"י).