Audio for the second shiur on this daf mekorot is available at http://video.orachmishor.org/issurveheter/94b.mp3

טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צד

התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא משערינן בכל מה שתחב ממנה בקדרה דלא ידעינן כמה נפיק מיניה וה"ר פרץ כתב שאם הכף של מתכת משערינן בכולו אף מה שלא נכנס ממנו בקדרה משום חם מקצתו חם כולו ואם תחב הכף בקדרה ב' פעמים ולא נודע בנתיים צריך ב' פעמים ס' ואם יש ס' לבטל הכף הקדרה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלועה מבשר בחלב ואפילו בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין לו ששים הכל אסור בהנאה אפילו הקדרה אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור ואם אין הכף בן יומא הקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה לכתחילה בין עם בשר בין עם חלב ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כיון שלא היתה בת יומא כתב בספר התרומות אע"ג דבשאר איסורים קדרה של איסור ששהתה מע"ל בלא איסור אם הוחמו בה חמין בתוך מעת לעת חשיבא כבת יומא שהרי טעם איסור שבקדרה פלט לתוך המים ולא היו בהן ששים לבטלה דבכולה משערינן ונעשית בת יומא וצריכה מע"ל לאחר חימום המים בבשר בחלב אינו כן שאם בשלו בה בשר ובתוך מע"ל הוחמו בה מים ואחר ששהתה מע"ל לבשול הבשר בשלו בה חלב מותר אע"פ שהוא בתוך מע"ל לחימום המים אע"ג דבשאר איסורים שבתורה איסור הבלוע בהיתר כגון בצלים בלועים מאיסור ובשלם בקדירה של היתר צריך ס' כנגד כל הבצלים ולא סגי בס' כנגד כל הבליעה בבשר בחלב אינו כן שאם בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדרה חולבת אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות אין צריך אלא ס' כנגד הבשר ולא כנגד כל הבצלים והירקות וכתב ה"ר פרץ יש רוצים להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ע"י קליפה וכדאמרינן גבי בית השחיטה רותח וסגי בקליפה ולא דמי להתם דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד אבל חתיכה שכולה רותחת כשחותכין אותה בסכין חולבת מתפשט בכולה וכולה אסורה אם אין בה ששים כנגד כל הסכין ודוקא כשהסכין בן יומא אבל אם אינו בן יומא או אינו יודע אם הוא בן יומא אם לאו מסתמא אינו בן יומא דסתם כלים אינן בני יומא אבל קליפה בעי:

בית יוסף יורה דעה סימן צד

א התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא משערינן בכל מה שתחב ממנה בקדרה דלא ידעינן כמה נפק מינה. כלומר הא דבעינן לשעורי בכל מה שתחב ממנה ולא סגי לן לשעורי בטעם בשר הבלוע במה שתחב ממנה ונפלט לתוך החלב או איפכא היינו טעמא משום דלא ידעינן כמה נפיק מינה הילכך בעינן לשעורי בכל מה שתחב ממנה ומיהו היכא שידוע כמה בלעה כגון שהיתה חדשה וניער בה כזית חלב ואח"כ תחבה בקדרת בשר או איפכא כיון שידוע שלא היתה בלועה אלא מכזית אין צריך לשער אלא בכזית וכבר כתב כן רבינו בסימן צ"ח (קנו.). וסברא זו דלא מצרכא לשער אלא במה שתחב ממנה ולא מפלגא בין של עץ לשל מתכת וסברת הר"ר פרץ דמצריך בשל מתכת לשער בכולו משום דכלי מתכת חם מקצתו חם כולו (פסחים עד.) שתיהן כתב סמ"ק בסימן רי"ג (בדיני ביטול אות ב) אבל בשערי דורא (ריש סי' פה) כתב סתם כסברא ראשונה ונותן טעם דאע"פ שחם מקצתו חם כולו מכל מקום לא אמרינן דהוליך בליעתו וכן נראה שהוא דעת בעל התרומה (ריש סי' מט) וגם ממ"ש סמ"ק בסימן ר"ה אין ראיה דהתם הגהת רבינו פרץ היא (אות יד) ולטעמיה אזיל כמו שאכתוב בסוף סימן זה: [בדק הבית] כתב רבינו ירוחם (נט"ו אות כח קלז.) בשם הראב"ד בקדרה או כף של חרס שאינו חוזר להיתרו משערינן בכולו אבל קדרה של מתכת או כף או קערה של עץ אומדים כמה איסור יוצא ממנו באומד יפה ולא משערינן בכולו והרמב"ן (חולין צז: ד"ה בדידיה משערינן) כתב דאין נראה לו לחלק אלא בכולהו משערינן בכולו ובסימן צ"ח (קנו. ד"ה ומ"ש לפיכך) אכתוב שהסכימו הפוסקים כדברי הרמב"ן ומיהו היכא דלא ניער בכף אלא מעט חלב ותחבה בקדרה של בשר אין משערין אלא באותו חלב שניער ולא בכל הכף [עד כאן]:

ב ואם תחב הכף בקדרה שתי פעמים ולא נודע בנתיים צריך שתי פעמים ששים וכו' עד כיון שלא היתה בת יומא. הכל בסמ"ק סימן רי"ג:

ומ"ש ולא נודע בנתיים. נראה שהטעם מפני שאם נודע בנתיים בחד זמנא ששים סגי דבשעה שנודע כבר נתבטל האיסור בששים וכשחזר ותחב פעם שניה בששים בטל הוא באותם הששים ואף האיסור שנפל בתחלה מצטרף עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל שנית וכדתנן בערלה פרק ב' (מ"ב) הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה. והחילוק בין ידע בנפילת האיסור בנתיים ללא ידע מבואר בפרק ה' דתרומות (מ"ח) סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה והביא זה הרא"ש בפג"ה (סי' לז) סמוך לדין חתיכה הראויה להתכבד. ודין יבש ביבש [בדק הבית] כתבתי בסוף סימן ק"ט (קעא. ד"ה וא"א הרא"ש ז"ל) ועיין במ"ש בסוף סימן צ"ט (קנט: ד"ה איסור) [עד כאן]:

ג וכתב עוד בסמ"ק (בהגהות סי' ריג בדיני ביטול אות ה) ויש לתמוה כשהכף בת יומא ויש ששים מן הכף דאמרינן דהקדרה מותרת והכף אסורה בין עם בשר בין עם חלב ולמה כיון שיש ששים בקדרה מן הכף אם כן יחשב לכף כהגעלה מבליעה ראשונה ויהיה לה דין הקדרה עצמה אם בשר בשר אם חלב חלב וי"ל דילמא אתי למיטעי אטו היכא דלא נתחבה הכף בקדרה כי אם מקצתה ועוד דהגעלה אינה מועלת כי אם דוקא ברותחין כ"כ שמעלין רתיחה ולענין הצרכת ששים אפילו שאינה מעלת רתיחה רק שתהא רותחת שהיד סולדת בה ועוד דמספק רתיחה מצריכינן ששים והגעלה אינה מועלת כי אם ודאי רותחת ועוד אנו מצריכים ששים מכל הכף אפילו בספק תחיבת כולה והגעלה אינה מועלת כי אם בודאי תחיבת כולה עכ"ל. ודברים אלו שלא כדעת הרשב"א שכתב רבינו בסימן שקודם זה (קמח.) דלדידיה כיון שיש ששים אע"פ שהוא בן יומו הרי נחלש ונקלש טעם החלב ומותר להשתמש בה אח"כ בשר ומיהו לטעם ראשון שכתבתי (קמח: ד"ה ורבינו ירוחם) לדברי רבינו ירוחם אפשר דהרשב"א מודה נמי בדין זה ועל מה שמצריך שתי פעמים ששים כשתחב הכף בקדרה שתי פעמים כתב בעל תרומת הדשן (סי' קפ"ג) לא חזינן לרבנן קשישי דהוו דייקי לדרוש בשואלי הוראה אם נתחב פעם אחת או שתים אלא היו משערין בסתם בששים ומתוך כך קרוב בעיני שאפילו הוו ידעי בודאי שנתחב שתי פעמים לא היו מצריכים יותר מששים ומפני שדומה לי שלא נהגו להקפיד ולהחמיר דקדקתי למצוא ראיות להיתר ליישב דעת הקדמונים והאריך בדברי ראיותיו. ובהגהות שערי דורא (סי' פה ס"ק טז) כתב על זה המחמיר תבא עליו ברכה והמיקל לא הפסיד:

ומ"ש אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן. משמע דאפילו דבר לח כל שהוא צונן מותר ושערי דורא (ריש סי' פה) הביא ראיה לדבר וכתב דהוא הדין לדבר שאינו צורך אכילה ואפילו חמין כגון מים לרחוץ ראשו דשרי אבל המרדכי בפרק אין מעמידין (ע"ז סי' תתכ) כתב דדוקא ליתן לתוכה דבר יבש הוא דשרי משום דליתיה לאיסורא בעיניה אבל לא דבר לח: כתוב בהגהות אשיר"י פרק בתרא דע"ז (סי' ל) קדרה שבשלו בה בשר בחלב אם שוב בשלו בה היתר אסור באכילה אע"פ שאינה בת יומא דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לשאינה בת יומא ואם בת יומא היא כל המאכל אסור ולית ליה תקנתא ואם אינה בת יומא ישליך דמי הקדרה לנהר והאוכל מותר עכ"ל:

ד ומ"ש רבינו ואם אין הכף בת יומא הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסורה לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב. ואם תאמר מה בין קדרה לכף הרי גם הקדרה בלועה מבשר בחלב ומאי טעמא שרית לה מפני שטעם החלב שבה הוא פגום כף נמי טעם חלב שבו הוא פגום וי"ל דכף שאני שבלע החלב בשעת שבחו הילכך אף לאחר שנפגם אסור כדין כלי שאינו בת יומא שאסור לבשל בו לכתחלה משא"כ בקדרה שלא בלעה טעם החלב אלא אחר שנפגם שהרי כשנתחב הכף בקדרה לא היה בן יומו הילכך שרי וכיוצא בזה כתבו התוספות (עו. ד"ה מכאן ואילך) והרא"ש (סי' לו) בסוף ע"ז וז"ל אם בשל בדיעבד בכלי שאינו בן יומא הקדרה אסורה והתבשיל מותר כי הקדרה היה בה איסור קודם שנפגם אבל התבשיל לא היה בו איסור מעולם וכיוצא בזה כתב הרשב"א ג"כ בסוף בית התערובות (תוה"ק ב"ד ש"ד לו.) דכל כלי שבלע מן המושבח אע"פ שחזר להיות בתוכו פגום כשאינו בן יומו הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש (בהם) [בו] לכתחלה ומטעם זה כתב רבינו ירוחם (נט"ו אות כח קלח:) בשם הרא"ש דגבינה שמטגנים בבצק בשמן שהניחוה בקערה שאינה בת יומא שהם מותרים והקערה אסורה:

ומ"ש ומכל מקום בדיעבד אינה אוסרת. היינו דוקא כשחזר ותחבה במין שתחבה פעם ראשון אם חלב חלב ואם בשר בשר דאילו חזר ותחבה במין שהיתה בלועה ממנו תחלה בתוך מעת לעת לתחיבה ראשונה פשיטא שהיא אוסרת: [בדק הבית] כתב רבינו ירוחם (נט"ו אות כט קמ.) מותר לתת איסור צונן לתוך כלי היתר אם הוא כלי שאין דרך להשתמש בו בלא הדחה אבל אם הוא כלי שדרך להשתמש בו בלא הדחה אסור ליתנו בו לכתחלה ואם שכח ונתנו לתוכו מדיח הכלי ודיו עכ"ל. כתב רבינו ירוחם (שם סוע"ב) בשם הרא"ש כזית חלב שנפל לתוך חררה אפויה אינו נאסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה [עד כאן]:

ה אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואח"כ חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מן הפעמים לא היה במים ששים כתב סמ"ק סימן רי"ג (בהגהות דיני ביטול אות א) שאסור להשתמש בקדרה לא בשר ולא חלב אבל שאר דברים מותר לבשל בה מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה חלב מעולם:

כתב בספר התרומה (סי' עה) אף על גב דבשאר איסורין קדרה של איסור ששהתה מעת לעת בלא איסור אם הוחמו בה חמין בתוך מעת לעת חשיבא כבת יומא וכו' בבשר בחלב אינו כן שאם בשלו בה בשר ובתוך מעת לעת הוחמו בה מים וכו'. כן כתב גם כן סמ"ק (סי' ריג בהגהות דיני ביטול אות ו) בשם ספר התרומה. וטעמא דשרי בבשר בחלב יותר מבשאר איסורין אע"פ שהחמין שבנתיים משוו לה בת יומא והוי לשבח היינו משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא מן הבשר לקדרה ומן הקדרה למים חמין שהוחמו בנתיים ומן המים חמין לקדרה והכל בהיתר אבל בקדרה הבלועה מאיסור אין להתיר מטעם זה דלא שייך היתר דנ"ט בר נ"ט כי אם מהיתר להיתר כמו גבי בשר בחלב אבל גבי איסור אף על גב דלגבי האיסור עצמו הוי נ"ט בר נ"ט מכל מקום כל מה שיוצא ממנו אפילו ההיתר אסור משום דקיימא לן דחתיכה עצמה נעשית נבלה אפילו ההיתר שבה הילכך אף על גב דלגבי האיסור הנבלע במים חמין שהוחמו בנתיים הוי נ"ט [בר נ"ט] בהיתר [שבא אח"כ] מכל מקום המים עצמן לבדם אוסרין משום דחתיכה עצמה נעשית נבלה כדפרישית וכמו כן המים נעשו נבלה כשיבלעו מאיסור אבל גבי היתר בהיתר כמו בשר בחלב כשהמים בולעים מטעם בשר מכל מקום אין שם בשר על כל המים הילכך כשחוזר ונותן טעם בחלב אין לחוש כי אם מטעם הבשר שבתוך המים שחוזר ונכנס בחלב ואותו טעם דבשר שבמים הוי נ"ט בר נ"ט כדפרישית עכ"ל סמ"ק סימן רי"ג. ודין זה לגבי שאר איסורין יתבאר בסימן ק"ג (קסג. ד"ה ומ"ש רבינו) בס"ד:

ו אף על גב דשאר איסורין שבתורה איסור הבלוע בהיתר כגון בצלים בלועים מאיסור ובשלם בקדרה של היתר צריך ששים כנגד כל הבצלים וכו' בבשר בחלב אינו כן וכו'. גם זה מדברי בעל התרומה ויתבאר עוד בסימן צ"ו (קנב. ד"ה ומ"ש וכן) וגם דין זה הוא מהטעם הנזכר בסמוך דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וז"ל סמ"ק (בהגהות סי' ריג דיני ביטול אות ו) והיינו טעמא משום דגבי איסור הבלוע שם האיסור על כל החתיכה כדפרישית וכ"ת היא גופה מאי טעמא ומ"ש זה מזה דגבי בליעת האיסור חשבינן כולה חתיכה כבליעה עצמה וגבי בליעת היתר בבשר בחלב לא חשבינן כולה חתיכה כבליעה עצמה וי"ל דטעמא דבליעת איסור היינו משום דאפשר לסוחטו [אסור] פירוש שאם היה יכול ליסחט האיסור הנבלע חוץ מן החתיכה לעולם אסור כיון שחל עליה איסור שעה אחת וזה הטעם לא שייך גבי בליעת היתר עכ"ל:

ז וכתב הרב פרץ יש רוצים להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת על ידי קליפה וכו'. עד סוף הסימן הכל בהגהת סמ"ק סימן ר"ה (אות יד) וכתבוהו הגהות מיימוניות פי"ז מהלכות מאכלות אסורות (דפוס קושטא ה"ז). ומה שהוא מצריך ששים כנגד כל הסכין לטעמיה אזיל הרב פרץ (סי' ריג דיני ביטול אות ב) שהוא סובר בתוחב כף חולבת בקדרת בשר שאם היא של מתכת משערים בכולה אף מה שלא נכנס ממנה בקדרה משום דחם מקצתו חם כולו אבל לדברי החולקים עליו שם הכא נמי אין צריך אלא ששים כנגד חלק הסכין שחתך הבשר:

ומ"ש אבל קליפה בעי. כתב סמ"ק (שם אות טו) דטעמא משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין:

ח כתב רבינו ירוחם (נט"ו אות כח קלז ריש ע"ד) מעשה היה ונפל תוך תנור של פנאד"ש גבינה והתיר ר"י הפנאד"ש בקליפה להסיר מעליה ואפילו שהגבינה לחה שאין דרך גבינה ליכנס כל כך עכ"ל ונראה דלא דמי לבשר רותח שחתכו בסכין חולבת דאסר הרב פרץ דהתם שאני דאגב דוחקא דסכינא מיבלע טובא אי נמי התם היינו טעמא משום דהסכין פעמים שהשומן קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בו הרי טעם הבא מן הממש משא"כ בקערה. ונראה ללמוד מכאן לגבינה בבצק שמטגנין בשמן שנתנוה חמה בקערת בשר בת יומא שאינה צריכה אלא קליפה בלבד דהתם הא ליכא טעמא דדוחקא דסכינא וכיון דאין שם רוטב להבליע ולהפליט אינו אוסר יותר מכדי קליפה וכך נראה ממה שכתבו התוספות (קיא: ד"ה הלכתא דגים) והרא"ש (פכ"ה סי' כט) גבי דגים שעלו בקערה פירוש שעלו מן הצלי או צוננין בקערה רותחת בין למאן דאמר עילאה גבר בין למאן דאמר תתאה גבר אדמיקר ליה בלע ובעי כדי קליפה כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים עו.) ויתבאר זה עוד בסימן ק"ה (קסה.) בס"ד:

ט כתב המרדכי בסוף פרק אין מעמידין (ע"ז סי' תתלו) ובפרק כל שעה (פסחים סי' תקסב) מעשה בא לפני ר"י שבשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא והתירה משום דשמנונית בדבש הוי נותן טעם לפגם והביא ראיה לדבר. ולי נראה אפילו אם היה נותן טעם לשבח שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא:

שו"ע יורה דעה צד

סעיף א

התוחב כף חולבת בקדירה של בשר, או איפכא, משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה ( אם הכף בן יומו דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת). (ארוך כלל ז'). ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת, משערים בכולו, משום דחם מקצתו חם כולו. ( וסברא ראשונה עיקר, וכן נוהגין) (מרדכי וש"ד והגהותיו וארוך) (וע"ל סי' צ"ח).

סעיף ב

אם תחב הכף בקדירה שני פעמים, ולא נודע בנתיים, צריך ב' פעמים ששים. ( ויש אומרים דסגי בפעם א' ששים, וכן נוהגים) (תרומת הדשן סימן קפ"ג והגהות שערי דורא וארוך).

סעיף ג

אם יש ס' לבטל הכף, הקדירה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור, בין עם בשר בין עם חלב, לפי שהיא בלועה מבשר בחלב. ואפילו בדיעבד אוסרת, אם חזר ותחבו, בין בבשר בין בחלב, כל זמן שהיא בת יומא. ואם אין ס', הכל אסור בהנאה, אפילו הקדירה, אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן, כיון שאינו נהנה מגוף האיסור.

סעיף ד

אם אין הכף בן יומו, הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה, בין עם בשר בין עם חלב. ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת, כיון שלא היתה בת יומא.

סעיף ה

אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת, ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר, ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מהפעמים לא היה במים ששים, אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב, אבל שאר דבר מותר לבשל, מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם. הגה: מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב, מותר, דהוי נותן טעם בר נותן טעם (הגהות מיימוני פ"ט). קדירה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדירה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז), ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי.

סעיף ו

בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדרה חולבת, אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות, אין צריך ס' אלא כנגד הבשר. הגה: דלא שייך לומר חתיכה נעשית נבילה, הואיל ועדיין כולו היתר, ולכן אין צריך לשער רק נגד מה שבלע. וכל שכן בקדירה של חלב שבשלו בה מים תוך מעת לעת, ואח"כ בשלו בה בשר, לא אמרינן דצריך לשער נגד כל המים, רק נגד החלב שבלעה הקדירה. (ממשמעות הטור וב"י).

סעיף ז

בשר רותח שחתכו בסכין חולבת, כל החתיכה אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר. אבל אם אינו בן יומו, או אם אינו יודע שהוא בן יומו, אינו אוסר אלא כדי קליפה. הגה: וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון, ואז אם הסכין בן יומו ואין ס' בבשר נגד הסכין הכל אסור, ואף הסכין צריך הגעלה. אבל אם הוא כלי שני, הבשר צריך קליפה; והסכין, נעיצה בקרקע (ארוך כלל ל"ו), וכן נוהגין. ואפילו אין הסכין בן יומו, יש לקלוף הבשר מעט משום שמנונית הסכין (טור וב"י בשם סמ"ק).

סעיף ח

אם נפל לתנור פנאד"ש גבינה, אפילו לחה, וכן גבינה חמה בקערת בשר בת יומא, אינו אוסר אלא כדי קליפה.

סעיף ט

בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא, מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא.