These mekorot about opening containers on shabbat are quite long, you may wish to concentrate  more on the talmudic or contemporary halachic sources depending on your focus. See links at the bottom to an English summary about contemporary applications.

שבת קמו. - קמו:

משנה. שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ואין נוקבין מגופה של חבית - דברי רבי יהודה, וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצדה, ואם היתה נקובה - לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת.

גמרא. אמר רבי אושעיא: לא שנו אלא דרוסות, אבל מפורדות - לא. ומפורדות לא? מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף, ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש! - ההיא רבנן, מתניתין - רבי נחמיה היא. ומאי דוחקיה דרבי אושעיא לאוקמי מתניתין כרבי נחמיה ובדרוסות, לוקמה במפורדות ורבנן! - אמר רבא: מתניתין קשיתיה, מאי איריא דתני גרוגרות ליתני פירות! אלא שמע מינה - בדרוסות.

תניא חדא: חותלות של גרוגרות ושל תמרים - מתיר ומפקיע וחותך. ותניא אידך: מתיר, אבל לא מפקיע ולא חותך! - לא קשיא; הא - רבנן הא - רבי נחמיה. דתניא, רבי נחמיה אומר: אפילו תרווד, ואפילו טלית, ואפילו סכין אין ניטלין אלא לצורך תשמישן. בעו מיניה מרב ששת: מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבתא? לפיתחא קמיכוין - ואסיר, או דילמא: לעין יפה קמיכוין, ושרי! - אמר להו: לפיתחא קא מכוין - ואסיר. מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף! - התם ודאי לעין יפה קמיכוין. הכא, אם איתא דלעין יפה קמיכוין - לפתוחי מיפתח.

אין נוקבין מגופה וכו' אמר רב הונא: מחלוקת למעלה, אבל מן הצד - דברי הכל אסור. והיינו דקתני לא יקבנה מצדה. ורב חסדא אמר: מחלוקת מן הצד, אבל על גבה - דברי הכל מותר. והא דקתני לא יקבנה מצדה התם בגופה דחבית. תנו רבנן: אין נוקבין נקב חדש בשבת, ואם בא להוסיף - מוסיף. ויש אומרים: אין מוסיפין. ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה. ותנא קמא, מאי שנא מנקב חדש דלא - דקא מתקן פיתחא, אוסופי נמי - קא מתקן פיתחא! - אמר רבה: דבר תורה - כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא - אינו פתח, ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין, דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא. ואם בא להוסיף מוסיף אוסופי ודאי בלול של תרנגולים - לא אתי לאוסופי, משום ריחשא. ויש אומרים: אין מוסיפים - זימנין דלא תקניה מעיקרא, ואתי לארוחי ביה. דרש רב נחמן משום רבי יוחנן: הלכה כיש אומרים.

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לשמר, אבל לחזק - אסור. היכי דמי לשמר, היכי דמי לחזק? - אמר רב חסדא: למעלה מן היין - זהו לשמר, למטה מן היין - זהו לחזק. רבא אמר: למטה מן היין נמי זהו לשמר. והיכי דמי לחזק - כגון שניקבה למטה מן השמרים. אמר ליה אביי לרבא: תניא דמסייע לך; בית סתום - יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו - אין לו ארבע אמות. בית סתום אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו - מטמא כל סביביו.

עירובין לד:

משנה. נתנו במגדל ואבד המפתח - הרי זה עירוב, רבי אליעזר אומר: אם אינו יודע שהמפתח במקומו - אינו עירוב.

גמרא. ואמאי? הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא! - רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הכא במגדל של לבנים עסקינן; ורבי מאיר היא, דאמר: פוחת לכתחילה ונוטל, דתנן: בית שמילאהו פירות, סתום ונפחת - נוטל ממקום הפחת. רבי מאיר אומר: פוחת ונוטל לכתחילה...

תוספות מסכת עירובין דף לד עמוד ב

ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר - וא"ת והא השתא ס"ד דבמגדל עץ איירי דהוי כלי מדקא משני הכא במגדל של לבנים עסקינן ועוד דסתם מגדל שבהש"ס של עץ וא"כ מאי פריך הרי מותר לשבר את הכלי וליטול מה שבתוכו כדתנן בפ' חבית (שבת דף קמו.) שובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות וטעמא כדאמר בסמוך משום דאין בנין וסתירה בכלים וי"ל דמשמע ליה במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה דאי בקטן דהוי כלי מ"ט דר"א דפליג ועוד דבכלי נמי שייך בנין וסתירה כדאמר בהבונה (שם דף קב.) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה והא דקאמר בסמוך דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים כו' היינו בהנהו דאמר נוטלין אבל לא מחזירין דלא הוי בנין וסתירה גמורה או כדמוקי במסקנא במנעול קטיר במיתנא ומדמוקי לה בקטיר במיתנא משמע דווקא בהכי שרי אבל לשבר הכלי ולקלקלו אסור דשפיר שייך בנין וסתירה בכלים והא דשרי לשבר החבית הא מוקי לה בביצה פרק המביא (דף לג:) במוסתקי פירוש חתיכות המדובקות יחד ואף על גב דאליבא דרבי אליעזר דאמר קטמו להריח בו פטור אבל אסור מוקי לה במוסתקי דפריך ולית ליה לר"א שובר אדם את החבית וכו' לרבנן נמי צריך לאוקומא הכי דמודים אי הוה חייב חטאת לחצות בו שיניו דהוי אסור בקטמו להריח והא דבעי לרב ששת בפרק חבית (שבת דף קמו.) מהו למברז חביתא בבורטיא במוסתקי איירי ומיהו בירושלמי קאמר אמתני' דהכא הדא דתימא במגדל של אבן אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית ליטול ממנה גרוגרות משמע דבלא מוסתקי נמי שרי בכלי של עץ.

רמב"ם שבת כג

א. העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול התרנגולין שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש, לפיכך גזרו על כל נקב אפילו היה עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד שמא יבוא לעשות נקב שחייבין עליו, ומפני זה אין נוקבין בחבית נקב חדש ואין מוסיפין בו, אבל פותחין נקב ישן, והוא שלא יהיה הנקב למטה מן השמרים שאם היה למטה מן השמרים הרי זה עשוי לחזק ואסור לפתחו.

ב. נוקבין מגופה של חבית להוציא ממנה יין ובלבד שיקבנה מלמעלה אבל מצדה אסור מפני שהוא כמתקן כלי, שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי, ומביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף לפני האורחין ואינו חושש, שאין כוונתו אלא להראות נדיבות לבו.

ג. וכשם שאסור לפתוח כל נקב כך אסור לסתום כל נקב, לפיכך אסור לסתום נקב החבית ואפילו בדבר שאינו מתמרח ואינו בא לידי סחיטה כגון שיסתום בקיסם או בצרור קטן, אבל אם הניח שם אוכל כדי להצניעו ונמצא הנקב נסתם מותר, ומותר להערים בדבר זה.

שו"ע או"ח שיד

א. אין בנין וסתירה בכלים. וה"מ, שאינו בנין ממש כגון חבית, הגה: שאינה מחזקת ארבעים סאה (ת"ה סי' ס"ה), שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דא"כ הוה ליה מתקן מנא; אבל אם היא שלמה, אסור לשברה אפי' בענין שאינו עושה כלי. ואפי' נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש, ואפי' יש בה נקב חדש, אם להרחיבו, אסור. הגה: (י) ובלבד שיתכוין לכך (מרדכי פרק חבית). ואם היה סכין תקוע מע"ש בחבית, מותר להוציאו ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף. הגה: ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבע"י, אבל אם לא הוציאו מבע"י, אסור דהוי פסיק רישא דעושה נקב ופתח לחבית (תה"ד סי' ס"ד). כלי שנתרועעה, אם מותר ליטול ממנו חרס, ע"ל סי' ש"ח סמ"ד.

ב. היה בה נקב ונסתם, אם הוא למטה מן השמרים, אסור לפתחו דכיון שהוא למטה וכל כובד היין עליו צריך סתימה מעליא וחשיב כפותח מחדש; למעלה מן השמרים, מותר לפתחו.

ג. במקום נקב ישן נוקבין אפי' במקדח (פי' כלי מיוחד לנקוב) כגון שנשברה הברזא. וי"א דלא שרי לנקוב נקב ישן אלא בחבית של חרס שאין הסתימה מהודקת יפה, אבל בחבית של עץ שמהדקים מאד העץ שסותמים בה הנקב וחותכים ראשו ע"ד שלא להוציאו, ודאי נראה שזה נקב חדש, ואסור.

ערוך השולחן אורח חיים סימן שיד

סעיף א

זה שאמרו בגמ' [קכ"ב:] אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים אין הכונה כפשוטו דא"כ אין איסור מן התורה לעשות כלי בשבת אלא לא אמרו זה אלא לענין החומרות שהחמירו חכמים בענין זה כמו בשם דמיירי לענין נטילת וחזרת דלתות וכן בעירובין [ל"ה.] אמרו זה לענין המשנה דנאבד המפתח של המגדל שהעירוב בשם שביכולתו לשוברו וליקח העירוב כדתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות מפני שהוא דרך קלקול ועוד יתבאר בזה וכן בפ"ק דביצה [י'.] אמרו זה לענין סילוק התריסין וכן לקמן שם [כ"ב.] לענין זקיפת מנורה ע"ש דכל אלו הדברים אין בהם איסור בנין כלל מן התורה אלא מדרבנן הוא דאסרו משום גדר בנין וסתירה ובזה אמרו אין בנין ואין סתירה בכלים ויותר מזה לא נמצא מאמר זה:

סעיף ב

וכן מבואר מדברי הרמב"ם דבפ"י דחשיב האבות מלאכות וחשיב שם בנין לא חילק בין כלים לבנינים ואדרבא כתב שם בדין י"ג וכן העושה כלי אדמה ה"ז תולדת בונה וחייב וכן המגבן את הגבינה וכו' המכניס יד הקרדום וכו' וכן התוקע עץ בעץ וכו' ה"ז תולדת בונה וחייב עכ"ל הרי שחייב על כלים כמו על בנין ואף במגבן גבינה לדעתו חייב חטאת והיכן הזכיר זה בפכ"ב דמן פכ"א ולהלן מיירי באיסורים דרבנן כמו שהתחיל שם לומר נאמר בתורה תשבות ע"ש וכתב שם בדין כ"ה התוקע חייב משם בונה לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין ולא מחזירין גזירה שמא יתקע אבל דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין וכו' ואין מחזירין מנורה של חוליות וכו' מפני שנראה כבונה ואם החזיר פטור לפי שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים עכ"ל הרי שלא כתב זה אלא בדבר שנראה כבנין אבל בבנין ממש שוה דין כלי לבנין המחובר בקרקע:

סעיף ג

וכ"כ רבותינו בעלי התוס' בעירובין [ל"ד: ד"ה ואמאי הוא] וז"ל ועוד דבכלי נמי שייך בנין וסתירה כדאמר בהבונה האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה והא דאמר בסמוך דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים היינו בהנהו דאמר בהו נוטלין אבל לא מחזירין דלא הוי בנין וסתירה גמורה או כדמוקי במסקנא במנעול וקטיר במיתנא ודוקא בהכי שרי אבל לשבור הכלי ולקלקלו אסור דשפיר שייך בנין וסתירה בכלים והא דשרי לשבר החבית הא מוקי לה בביצה [ל"ג:] במוסתקי פי' חתיכות המדובקות יחד וכו' עכ"ל הרי להדיא כדברינו והנה זהו כללות הדברים אבל בפרטי הענינים מה התירו בכלים ומה לא התירו יתבאר בסי' זה בס"ד:

סעיף ד

ודע שיש בענין בנין כלים סתירה בהרמב"ם דבפ"י דין י"ד כתב העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להן האורה חייב משום בונה עכ"ל ובריש פכ"ג כתב העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול התרנגולין שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל ה"ז חייב משום מכה בפטיש לפיכך גזרו על כל נקב וכו' עכ"ל ויש מי שאומר דחיובו משום שניהם משום בונה ומשום מכה בפטיש [לח"מ בפ"י] ולפ"ז ה"ל לכתוב שניהם במקום אחד ויש מי שתירץ דבפכ"ג מיירי בלול שאינו מחובר לקרקע שאין בה משום בנין [מג"א סק"ג] וגם זה אינו נכון דמיהו עכ"פ בפ"י למה אינו חייב משום מכה בפטיש ועוד כבר נתבאר דבבנין דאורייתא אין חילוק בין בנין לכלי ולא ידעתי על מה טרחו הגדולים הא הרמב"ם מפרש דבריו היטב דבפ"י כתב נקב כל שהוא משום דהוא לאורה ולאורה די בכל שהוא אפילו לאדם כמבואר בב"ב [נ"ט.] ע"ש וזהו פלוגתא דרב ושמואל ר"פ הבונה ופסק כרב ובפכ"ג מיירי בנקב גדול כיון שהוא גם להוציא ההבל אינו די בכל שהוא והיא המלאכה האחרונה בהלול ואין בזה משום בנין דהבנין כבר נגמר ואין החיוב רק משום מכה בפטיש ומקור דין זה הוא ממקום אחר בפ' חבית [קמ"ו.] אמר רבה דבר תורה כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולים דעביד לעיולי אוירא או אורה ולאפוקי הבלא וכו' וזהו יסוד כל פכ"ג ע"ש [וראיתי שגם הח"א כתב כעין זה ע"ש]:

סעיף ה

שנו חכמים במשנה [קמ"ו.] שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות והרמב"ם בפכ"ג דין ב' כתב כלשון המשנה ומבואר דאפילו בחבית שלימה יכול לעשות כן מטעם דכל סתירה שאינה על מנת לבנות ליכא איסורא מדאורייתא דמקלקל הוא ואיסורו מדרבנן ולכן לא גזרו בכלים כשרוצה לאכול מהפירות ובכה"ג אין סתירה בכלים כמ"ש ורק שנינו שם ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי כלומר שלא ידקדק לעשות נקב יפה דא"כ הוה כסותר על מנת לבנות דאסור גם בכלים כמ"ש וכ"כ הרמב"ם:

סעיף ו

ויש בזה שאלה דא"כ במשנה דעירובין [ל"ד:] דאם נתן העירוב במגדל וסגרו במפתח ונאבד המפתח ה"ז עירוב וטרח הש"ס למצא טעמים על זה והא אינו יכול להגיע להעירוב ע"ש והשתא קשה הא יכול לשבור את המגדל וליטול העירוב כמו ששובר חבית ליטול הגרוגרות ובאמת בירושלמי שם אומר על משנה זו דהמשנה מיירי במגדל של אבנים שא"א בשבירה אבל במגדל של עץ שוברה ונוטל העירוב כהך דשובר את החבית לאכול הגרוגרות ע"ש דלכן טורח הירושלמי למצא טעם אחר לההיתר כבש"ס דילן וגם בש"ס דילן אומר שם הכא במגדל של לבינים עסקינן וכו' ולכן טורח למצא טעם אחר וזה שאומר הכא במגדל של לבינים לאו משום דמעיקרא לא היה סובר כן אלא דה"פ במגדל של לבינים ואין טיט ביניהם כמבואר שם [וערש"י ומתורץ קושית התוס' שם ודו"ק] ויש מי שתירץ דרק בחבית שאין כמותה רב מותר דאין סתירה בכלים אבל מגדל שהוא גדול בכמות ודומה לבנין לא התירו לשוברו [ר"ן בחבית שם]:

סעיף ז

האמנם רבותינו בעלי התוס' דקדקו מתוך קושיא זו דמגדל דלא מיירי בחבית שלימה דבשלימה ודאי אסור לשוברה כמו במגדל והכא מיירי במוסתקי כלומר חבית שבורה ומדובקה בזפת דכן מוקי לה הש"ס בביצה [ל"ג:] לר"א דפליג שם במגדל ע"ש ונאמר דגם לרבנן צריכנא להך אוקימתא וכ"כ הרא"ש וכן פסקו הטור והש"ע סעיף א' ולא הביאו דיעה אחרת כלל ולא ידעתי כיון דהוא מילתא דרבנן למה לא הביאו דעת הרמב"ם והר"ן להקל ובפרט שגם להירושלמי כן הוא וכן הוא דעת רש"י והרע"ב שכתבו שובר אדם את החבית לפי שאין במקלקל שום איסור עכ"ל כלומר ולכן התירו בחבית כדי שיאכל [ר"ן] וכיון שרש"י והרמב"ם והר"ן והרע"ב מתירים למה לא הביאו דעתם כלל וצ"ע:

סעיף ח

וז"ל הטור והש"ע אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית שאינה מחזקת מ' סאה שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דא"כ הו"ל מתקן מנא אבל אם היא שלימה אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה אותה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לו לנקוב בה מחדש ואפילו יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור ובלבד שיתכוין לכך עכ"ל ודע דהך שאינה מחזקת מ' סאה הוסיף רבינו הרמ"א ולפ"ז מאד תמיהני עליו דכיון דהוא מחלק בין כלי גדול לקטן דבקטן מותר ובגדול אסור וזהו כהתירוץ האחרון שבסעיף ו' וא"כ ממילא דאין זה דומה למגדל ונסתלקה קושית רבותינו בעלי התוס' א"כ למה לא הביא דעת המתירים השבירה אף בחבית שלימה והנה שמעתי שיש נוהגים לשבר ראש הבקבוק שבו יין או שאר משקין אם אין יכולים לפתוח החותם ולפי דעת הטור והש"ע אסור אמנם לענ"ד אין לגעור בהם מפני שלדעת הרבה מרבותינו היתר גמור הוא כמ"ש ומצאתי שגם הרשב"א בשבת שם חולק על התוס' ומסיק דאפילו בחבית שלימה מותר לשבור ולפ"ז פשיטא שהעושים כן יש להם על מי לסמוך על חמשה אבות העולם וכן פסק אחד מגדולי האחרונים [הגר"א סק"ב]:

סעיף ט

וזהו שכתבו דבמכוין לנקב יפה הוי מתקן מנא בודאי אם הנקב גדול שיש בו להכניס ולהוציא הוי איסור דאורייתא ובקטן אסור מדרבנן [עט"ז סק"א] וזה שכתבו דאפילו נקב בעלמא אסור לנקוב הוא תמוה דנקב ודאי אסור אפילו להמתירים שבירה [הגרע"א] וצ"ל דכונתם נקב דרך שבירה שהשימוש בו מעט ובשבירה השימוש הרבה ולא לנקב ממש ביפוי כוונתם וזה שכתבו דגם להרחיבו אסור אין הכונה ממש להרחיבו דפשיטא שאסור יותר משבירה אלא כוונתם שישתמש בו ועי"ז יתרחב קצת ממילא ואמנם אם אינו מתכוין לכך מותר דלא הוה פסיק רישא ולזה כתבו ובלבד שיתכוין לכך כלומר שבהשתמשו יתכוין שיתרחב דבכונה אסור [ומתורץ קושית המג"א סק"ד]:

סעיף י

ואם היה סכין תקוע מע"ש בחבית מותר להוציאו ולהכניסו אע"פ שע"י זה נתרחב הנקב מעט דמפני שהסכין תקוע בחוזק על כן כשמוציאו ומכניסו נתרחב הנקב וכיון דאין בזה איסור דאורייתא הקילו חכמים עליו כשהיה תחוב מע"ש אך י"א דזהו דוקא שהוציא הסכין ג"כ פעם אחת מבעוד יום דאז בפעם השני לא יתרחב כל כך אבל אם לא הוציא הסכין אף פעם אחת מבעוד יום אסור בשבת להוציאו ולהכניסו משום דהוי פסיק רישא דבודאי יתרחב הנקב ואסור שהרי עושה נקב ופתח להחבית ויש מי שאומר דלצורך גדול יש להתיר אף בלא הוציא הסכין מבעוד יום [ט"ז סק"ב ומג"א סק"ה] ויש לסמוך על זה במקום הכרח ועמ"ש בסעיף כ"ו:

סעיף יא

היה בהחבית נקב ונסתם אם הוא למטה מן השמרים אסור לפותחו דכיון שהוא למטה וכל כובד היין עליו בודאי סתמו בטוב והוי סתימה מעליא כאלו לא היה נקב מעולם ואם יפתחוה עתה הוה כנקב מחדש ואפילו אם היתה הברזא כאן אסור ואם הנקב למעלה מן השמרים ונסתם מותר לפותחו דבודאי אין זו סתימה יפה ואינה כנקב מחדש ומותר לפתחו אפילו במקדח שקורין קראייצע"ר דבמקום נקב ישן נוקבין אפילו במקדח כגון במקום המגופה כשנשברה או במקום אחר ולכן המנהג פשוט שפותחין סתימת בקבוק של זכוכית אפילו במקדח כשאין אותיות על הסתימה דאין זה כפתיחת נקב שהרי היא למעלה ואין סתימתה סתימה ואין זה כנקב חדש בחבית ולכן אם נשברה הברזא שבחבית ואינו יכול להוציאה יכול לנקבה במקדח וכ"ש שמותר ליקח ברזא אחרת ולהכות בהברזא התחובה עד שתצא אם צריך לשתות היין בשבת ובלבד שאינה כנגד השמרים:

סעיף יב

ויש חולקין על כל מה שנתבאר וס"ל דזה שהתירו חז"ל [קמ"ו.] לפתוח נקב ישן זהו בחבית של חרס שאין הסתימה יפה אבל בחבית של עץ שהסתימה יפה בהן ומהדקין אותו הרבה אם סתמוהו על מנת שלא יפתחוה לעולם כגון שחתכו העולה למעלה והשוהו עם החבית הוה כנוקב נקב חדש ואסור ובמקום צורך יש לסמוך על דיעה ראשונה ודע דאף להיש חולקין אין זה ענין לפתיחת הבקבוק של זכוכית דבכאן אפילו להיש חולקין מותר שהרי סותמין כדי לפותחה:

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עח

בענין עשיית פתח בקופסאות חלב.

קופסות חלב הנמצאות אצלנו שדבוקים שני צידי הקופסא למעלה ע"י דבק ולפותחו צריך להפרידם צד ימין לימין וצד שמאל לשמאל ואח"כ מושך אליו פי הקופה הנקמטה לאחור ואפילו אין אותה קמיטה דבוקה בדבק, אסור לפותחו בשבת דע"י הדבק שלמעלה נסתם פי הקופה וכשפותחו שוב עושה פתח בכלי והוא בעצם פתח גדול ששייך גם להכניס ואם היה נעשה גם להכניס הרי היה זה פתח שנעשה להכניס ולהוציא שהיה גם חייב כדאיתא בשבת דף קמ"ו ע"א, אבל אף שאירע לפעמים שגם מכניסין כשנשאר מעט חלב בקופסא אחת ומזו כבר לקחו מעט נותנין הנשאר בזו, מ"מ כיון שאין זה מצוי נחשב אולי כלא נעשה לכך והוי כנעשה רק להוצאה לבד שג"כ עכ"פ אסור מדרבנן כדאיתא שם בגמ' ואיפסק ברמב"ם ריש פכ"ג משבת העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא וכו' הרי זה חייב משום מכה בפטיש לפיכך גזרו על כל נקב וכו', ואע"ג דבקופסות חלב הוו משום נקב ישן מ"מ מדנסתם הפתח יפה יפה בטל הפתח הראשון והעושה נקב כעושה נקב חדש, וכן הובא באו"ח סי' שי"ד ס"ב והיא מימרא דר"י אמר שמואל שם דף קמ"ו ע"ב דכל נקב למטה מן השמרים מכיון דכל כובד היין עליו צריך סתימה מעליא וחשוב כפותח מחדש, ולקופסות חלב צריכים סתימה מעליא שלא ישפך החלב כשנתהפכו הקופות דעינינו רואות שא"א להפריד הדיבוק בקל אלא על ידי מעט כח.

שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן מב

שאלה: בקבוק מיץ ענבים או טמפו שסגור על ידי מכסה פח שמהודק בצואר הבקבוק, ובעת פתיחתו נפרדת טבעת מחלקו התחתון של המכסה, האם מותר לפותחו בשבת, ואין איסור במעשה הפרדת הטבעת של המכסה משום מקלקל, או שמא יש בזה משום איסור מתקן כלי בשבת, מצד חלקו העליון שיהיה אפשר להשתמש בו כפקק לבקבוק?

תשובה: במשנה (שבת קמו ע"א) שנינו: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ופירש רש"י, שובר אדם חבית בסייף או בסכין מפני שאינו אלא מקלקל, ואין בזה שום איסור. והסבירו הרשב"א והר"ן, שאף על פי שהמקלקל פטור אבל אסור מדרבנן, כאן משום צורך שבת התירו לכתחילה. ובגמרא ביצה (לג:) העמידו משנה זו אליבא דרבי אליעזר במוסתקי, כלומר, בחבית שהיתה שבורה וחזרו ודיבקו שבריה בשרף או בזפת, שמכיון שכלי רעוע הוא, לא גזרו בו שמא יתכוין לעשות כלי, אבל בחבית שלימה לא התירו, שמא יתכוין בשבירתו לעשות לה פתח יפה ונחשב כמתקן כלי. וכתבו התוספות והרא"ש בעירובין (לד:), שאף שהאוקימתא הזאת נאמרה אליבא דרבי אליעזר, גם חכמים בני מחלוקתו מודים בזה להלכה. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שיד סעיף א). אולם רבינו אבי העזרי, הראבי"ה (סימן שלה), וכן האור זרוע חלק ב' (סימן עח אות יב) דחו דברי התוספות, והסכימו שלדעת חכמים מותר לשבור חבית שלימה ליטול ממנה גרוגרות, והאוקימתא שנאמרה בביצה (לג:), לא נאמרה אלא לדעת רבי אליעזר. וכן כתב הריטב"א בחידושיו לעירובין (לה ע"א), וכן דעת הרשב"א והר"ן בשבת (קמו ע"א), וכן פסק הרדב"ז בתשובה חלק ב' (בלשונות הרמב"ם סימן קל). ע"ש. ונראה שאף הרי"ף בהלכות (שבת קמו ע"א), והרמב"ם (בפרק כג מהלכות שבת הלכה ב), שפסקו כמשנתינו, והשמיטו האוקימתא של הגמרא במוסתקי, סוברים כהפוסקים הנ"ל, שלא נאמרה אוקימתא זו אלא לרבי אליעזר. וכן כתב רבינו חיים בן עטר בספרו ראשון לציון בחידושיו לביצה (דף צ ע"ד), בדעת הרי"ף והרמב"ם. וכן העיר השער המלך (בפרק יא מהלכות שבת הלכה ז), והסכים להלכה להקל אף בכלי שלם. והקרבן נתנאל בשבת (קמו ע"א), הוכיח במישור גם כן שדעת הרי"ף והרמב"ם שהאוקימתא שבגמרא במוסתקי לא נאמרה אלא אליבא דרבי אליעזר, אבל לדעת חכמים מותר לשבור חבית שלימה כדי ליטול ממנה גרוגרות, ותמה על מרן הבית יוסף, שמאחר שכתב בהקדמתו שבכל מקום שהרי"ף והרמב"ם עומדים בשיטה אחת הלכה כמותם, אם כן למה פסק כאן כדברי התוספות והרא"ש שאין להתיר שבירת החבית אלא במוסתקי, ולא הביא להלכה דעת הרי"ף והרמב"ם כלל. וצ"ע. ע"כ. וכן הגאון רבי חיים מוצרי ז"ל בשו"ת באר מים חיים חלק א' (חלק או"ח סימן ד) הקשה על מרן שסתם בשלחן ערוך היפך דעת הרי"ף והרמב"ם. ע"ש. וכן בספר מרכבת המשנה אשכנזי (פרק יא מהלכות שבת הלכה ז) הוכיח במישור שדעת הרי"ף והרמב"ם להתיר אפילו בחבית שלימה. [אך מה שכתב שם שכן דעת הרא"ש, אגב שיטפיה כתב כן, שהרא"ש בשבת (קמו ע"א) כתב במפורש שזהו רק במוסתקי, וכמו שכתבו התוספות]. וכן הצל"ח (ביצה לג:) ובשיורי קרבן בירושלמי עירובין (פרק ג הלכה ג) כתבו שדעת הרמב"ם הנ"ל להתיר אפילו בחבית שלימה. ע"ש. והגאון רבי יצחק טייב בערך השלחן (סימן שיד סק"א) צדיק עתק דברי הקרבן נתנאל הנ"ל, והוסיף, שכן דעת הרשב"ץ בפסקיו לראש השנה (לב:) שכתב, מותר לשבור חבית ביום טוב של ראש השנה כדי ליטול ממנה שופר, כמו ששנינו (שבת קמו ע"א) שובר אדם את החבית כדי ליטול ממנה גרוגרות. וכן כתב רבינו שלמה בן הרשב"ץ, בשו"ת הרשב"ש (סימן קס). ע"ש. נמצא שרוב הפוסקים, ועל צבאם הרי"ף והרמב"ם, סוברים שגם כלי שלם מותר לשבור בשבת כדי ליטול ממנו מאכל או משקה. וקרוב לומר שגם מרן השלחן ערוך, אילו ראה דברי הפוסקים הנ"ל, היה פוסק להקל אפילו שלא במוסתקי. ולפי זה דעת לנבון נקל שמותר לפתוח את הבקבוק בשבת, ואף על פי שהוא מנתק ומפריד בפתיחתו את הטבעת שבשולי המכסה, ושוב לא תצלח למאומה, ונחשב כמקלקל, מכל מקום כיון שאינו מתכוין בזה אלא ליטול המאכל או המשקה, מותר, כדין השובר חבית ליטול ממנה גרוגרות. ובאמת שבפתיחת המכסה והסרתו מהבקבוק, אף שבזה יהיה אפשר להשתמש בו כפקק לבקבוק, אינו נחשב כעושה כלי, הואיל וכבר נקרא עליו שם כלי עוד לפני הידוקו בצואר הבקבוק, וגם לאחר שנצמד והתהדק סביב הבקבוק, לא ירד מעליו תורת כלי, שהוא ממשיך לשמש כמכסה לבקבוק שנמצד אליו. וכשפותחו אינו נחשב כמתקן כלי.

ויש עוד לאלוה מלין שאפילו לדעת התוספות והרא"ש ומרן השלחן ערוך שאוסרים לשבור כלי שלם, אף על פי שהוא לצורך אכילה, מכל מקום יש לומר שכאן בנידון שלנו כולם מודים להתיר, משום שהמכסה שהוצמד לבקבוק לכתחילה נעשה על דעת כן להפריד חלקו התחתון בשעת פתיחתו, וחיבורו נעשה באופן זמני שעם פתיחתו נפרדת הטבעת ממנו, ואין זה כסותר דבר של קיימא. והרי זה דומה למה שפסק בשו"ת תרומת הדשן (סימן סה) בדין פח שסותמים בו את פי התנור מערב שבת, וטחים אותו בטיט, שמותר לסתור חיבורו ולפתוח פי התנור בשבת, הואיל ולא נעשה לקיום, אלא רק לשמור את החום של התנור לפי שעה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן רנט סעיף ז, וסימן שיד סעיף י). ועל פי זה הורה הגאון רבי מרדכי גלאנטי בשו"ת גדולת מרדכי (סימן י), שמותר לפתוח בשבת חבית שסתמוה בדף או בקערה, וטחו סביבותיה בטיט, בכדי לחבר את הדף לחבית, ואף על פי שהתרומת הדשן הוצרך לתת טעם להתיר סתירת הדף שעל פי התנור, מפני שלא נעשה לקיום, ואילו סתימת הדף שעל פי החבית מתקיימת זמן מה, נראה שלא הוצרך התרומת הדשן לזה אלא בנידונו שהדף מחובר לקרקע והיה מקום לדון משום שנראה כסותר בנין, ולכן נתן טעם להתיר בנידונו מפני שלא נעשה לקיום ואינו נראה כסותר. אבל בכלים כמו בנידון שלנו אפילו נעשה לזמן מה, הרי הלכה רווחת בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שיד סעיף א) שאין בנין וסתירה בכלים, ולכן אפילו נעשה לקיום מותר, ושלא כמו שכתב בשו"ת דבר משה חלק א' (סימן כה), לאסור בזה. עכת"ד. והוא הדין למכסה הפח שעל פי הבקבוק, שהטבעת שבשוליו אינה מחוברת חיבור גמור, אף על פי שמתקיימת לזמן מסויים עד לפתיחת הבקבוק, אין בזה משום סותר, שאין בנין וסתירה בכלים. ואף על פי שבשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ב' וג') פסק כדברי הדבר משה הנ"ל לאסור פתיחת הדף שעל פי החבית, שלא התיר התרומת הדשן אלא באופן שלא נעשה לקיום. ע"ש. וכן כתב בשו"ת ויאמר יצחק בליקוטי דינים (הלכות שבת אות כד). ע"ש. מכל מקום בנידון דידן שחיבור הטבעת שבשולי המכסה נעשה מראש באופן שכזה שעם פתיחתו נפרדת וניתקת הטבעת ממנו, אפשר שלכל הדעות יש להתיר.

ואמנם ראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק ו סעיף א, עמוד מו) שפסק בשם ידידנו הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שליט"א, לאסור לפתוח הבקבוק על ידי הסרת מכסה הפח, שנעשה באופן שעם פתיחתו נפרד חלק מהמכסה, כך שתשאר מעין טבעת על צואר הבקבוק, ומעתה אפשר להשתמש בחלקו העליון של המכסה, כמכסה הברגה רגיל, והרי זה כעושה כלי. ע"ש. אולם לדעתי נראה שיש להתיר מהטעם הנ"ל, שאף לפני הידוק המכסה במכונה בצואר הבקבוק היה עליו תורת כלי, וגם בהיותו משמש מכסה לבקבוק בעודו מלא, יש עליו תורת כלי, ואם כן אין כאן תיקון כלי כלל. ועוד, שבהסרת המכסה אינו מתכוין כלל לתקן כלי, אלא לפתוח הבקבוק, ואין לאסור בזה משום פסיק רישיה, וכמו שכתב המגיד משנה על הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות שבת הלכה ב), שבדין תיקון כלי, כל שאינו מתכוין אין לאוסרו משום פסיק רישיה ולא ימות, שכל שנעשה בלא כוונה אין כאן משום מתקן כלי. וכן הובא להלכה בבית יוסף ובמגן אברהם (סימן שיח), וכן כתב בשו"ת הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סימן קמט) בדין גוזז. וכן כתבו הגאון רבי יהודה עייאש בספר לחם יהודה (דף כו ע"א), בשם מהר"ח אבולעפייא, והגאון רבי יהונתן אייבשיץ בחידושיו להלכות שבת (סימן שיט, במגן אברהם ס"ק יא), והחתם סופר על סוגיות (בסוגיא דמצרף עמוד יא), והשואל ומשיב תליתאה (חלק ג' סימן ג'), ועוד הרבה אחרונים. והוא הדין בנידון שלנו, שמכיון שאין כוונת הפותח את הבקבוק אלא לצורך המשקה שבתוכו, ולא לעשות כלי, אין לאסור כלל בזה משום תיקון כלי. וכן פסק להקל הרה"ג רבי יהושע מנחם אהרנברג בשו"ת דבר יהושע חלק ב' (סימן מה), על פי דברי הרב המגיד הנ"ל. ומכל שכן לפי מה שביארנו שיש על המכסה שעל הבקבוק תורת כלי, גם בהיותו על פי הבקבוק, שאין כאן משום איסור תיקון כלי כלל. ואמנם טוב להזהר ממדת חסידות לפתוח הבקבוק מערב שבת, כי מהיות טוב אל תקרי רע. אולם במקרה שלא הספיקו לפותחו מערב שבת, מותר לפותחו בשבת.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא

יב. פתיחת פקק הברגה שע"ג בקבוק - בשבת +מתוך תשובה להגאון הרב יהושע משה אהרנסון שליט"א.+

ע"ד שאלתו בענין פקק של פח אשר בפעם הראשונה שפותחים אותו נפרד ממנו חלק התחתון ונשאר כטבעת על צואר הבקבוק, פשוט הדבר שאיסור גמור הוא לפתוח בו לראשונה בשבת, כיון שאף אם היו שוברים את הצלוחית ומוציאים את שברי הזכוכית מהפקק, מ"מ כל זמן שהפקק מחובר לחלק התחתון אינו ראוי כלל לכסות בו בקבוק אחר כזה, ונמצא דלא נעשה פקק אלא ע"י זה שחתך את הטבעת מהפקק וכיון שכן הו"ל ודאי תיקון כלי, וכמו שאסור לקטום קיסם כדי לחצוץ בו פעם אחת בלבד את שיניו ואח"כ יזרקנו משום תיקון כלי כמבואר בגמרא ובש"ס או"ח סי' שכ"ב כ"ש שאסור לעשות פקק לבקבוק ע"י זה שחותך ממנו מקצת ועי"ז נעשה ראוי להשתמש בו כפקק.

כנים דבריו דפקק לא חשיב כלי לענין נטילת ידים וטומאה [כדתנן בפ"א דידים מ"ב ובפ"ג דכלים מ"ב], אבל אין זה נוגע לשבת, דאטו העושה בשבת פשוטי כלי עץ אינו חשיב כעושה כלי, ורק באוכלין הוא דאמרינן שאין בהם משום תיקון כלי, וחושבני שגם כת"ר יסכים לדברי שהלוקח עץ גופר וקוטמו בכלי ומתקנו לפקק דחייב חטאת מידי דהוי אקיסם שאם קוטמו בכלי לחצות בו שיניו או לפתוח בו דלת דחייב חטאת, ומ"ש בגמרא שבת קכ"ג ע"א מדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי לאו מנא אין זה שייך כלל לכאן כמובן למעיין.

בנוגע לפקק מסוג השני [דהיינו מכסה אשר עם פתיחתו הוא מתרחב קצת], חושבני דגם בשעה שהוא על הבקבוק יש עליו שם פקק, ואנכי דברתי רק מהסוג השני.

ידעתי שהפקקים מיוצרים תחלה ורק אח"כ לאחר שמכסים בהם את הבקבוק לוחצים על הפקק בחלקו התחתון על ידי לחץ חזק לצואר הבקבוק, אך נלענ"ד דמיד כשנלחץ בכח ונתקטן ממדתו הקודמת נתבטל ממנו שם פקק כיון שמאז הוא רק "סותם" ובטל אל הכלי ואינו משמש כפקק שראוי גם לכסות וגם לפתוח, ואגיד לו נאמנה שמאד תמה אני על החזון איש באורח חיים סי' נ"א סוף אות י"א שכתב "ולהסיר המגופה הקטנה הנעשה מטס כפוף שסותמין בו את הבקבוקים שדוחקין אותה על זר הבקבוק שסביב פיו - ואף שמסירה במפתח המעוות אותה אין כאן משום סתירת כלי דלא מצינו איסור בשבירת מגופה - ועוד דכיון דלבשה על הבקבוק כבר בטלה מתורת כלי שעומדת לשבירה", ולענ"ד צ"ע דהתינח לענין סתירה אבל איך לא נחית להא דעל ידי זה שמעקם בפתחן את המכסה ומרחיבו הרי הוא מתקן אותו מעכשו לכלי שיהא ראוי להשתמש בו כפקק לכסות ולפתוח בו בכל עת שירצה, ומאי שנא מקטימת קיסם שהזכרנו קודם או קוטם עלה של הדס שמבואר במס' שבת קמ"ו ע"ב דמיקרי תיקון כלי עיי"ש ברש"י ובראשונים. ומה שנלענ"ד בזה הוא כמו שכתבתי, דכיון שאם ישברו את הצלוחית ויוציאו מתוך הפקק שברי הזכוכית יכולים שפיר בכח חזק לכסות בו בקבוק אחד הדומה לאותו בקבוק אשר ממנו הוסר לכן שפיר יש עליו שם פקק גם בשעה שמכוסה על הבקבוק ודומה ממש לפקק רגיל של עצי גופר, מה שאין כן בפקק של נידון דידן הרי גם אם ישברו את הבקבוק ויוציאו מתוך הפקק את שברי הזכוכית אי אפשר כלל לכסות בו בקבוק אחר הדומה לזה שממנו הוסר, ולכן הן אמנם שיהא ראוי לכסות בו בקבוק אחר אשר צוארו יותר קטן מהצואר של הבקבוק אשר ממנו הוסר, אבל א"כ הרי זה דומה למי שנוטל קיסם שגם עכשיו ראוי לחצוץ בו שינים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בו בחורים וסדקים קטנים שבתחלה לא הי' ראוי דודאי אסור. כן נלענ"ד.

For an English summary of halachic opinions about modern containers, see

http://koltorah.org/ravj/OpeningCansonShabbat.htm

http://koltorah.org/ravj/FashioningOpeningstoUtensilsonShabbat.htm