This week we'll learn about Ohel (which is a tolada of Boneh). It is more relevant than the Av of Boneh so we will focus on it first, and then touch on a few other practical halachot derving from Boneh in a subsequent shiur.

אוהל

שבת קלז: - קלח:

משנה. רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.

גמרא. השתא רבי אליעזר, אוסופי אהל עראי לא מוספינן, למיעבד לכתחלה שרי? מאי היא - דתנן, פקק החלון, רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור ותלוי - פוקקין בו, ואם לאו - אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך - פוקקין בו. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא להוסיף, שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. - רבי אליעזר סבר לה כרבי יהודה, דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש. - אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה - במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי שמעת ליה? - דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה.

וחכמים אומרים. איבעיא להו: תלה מאי? אמר רב יוסף: תלה - חייב חטאת. אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב?

אלא אמר אביי: מדרבנן היא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. מנקיט אביי חומרי מתניתא, ותני: הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין - לא יעשה, ואם עשה - פטור אבל אסור. אהלי קבע - לא יעשה, ואם עשה - חייב חטאת. אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא - מותר לנטותן לכתחילה....

תני רמי בר יחזקאל: טלית כפולה - לא יעשה, ואם עשה - פטור אבל אסור. היה כרוך עליה חוט או משיחה - מותר לנטותה לכתחילה. בעא מיניה רב כהנא מרב: כילה מהו? אמר ליה: אף מטה אסורה. מטה מהו? - אמר ליה: אף כילה מותרת. כילה ומטה מהו? אמר ליה: כילה אסורה, ומטה מותרת. ולא קשיא; הא - דקאמר אף מטה אסורה - כדקרמנאי, הא דקאמר ליה אף כילה מותרת - כדרמי בר יחזקאל. כילה אסורה ומטה מותרת - כדדידן. אמר רב יוסף: חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידו, ומצפרא חביטא רמיא. אמר רב משום רבי חייא: וילון, מותר לנטותו ומותר לפורקו. ואמר שמואל משום רבי חייא.

כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה. אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסורה. וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח - אסור. ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח, אבל יש בשיפועה טפח - שפועי אהלים כאהלים דמו. ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח, אבל נחית מפוריא טפח - אסור.

ואמר רב ששת בריה דרב אידי: האי סיאנא שרי. והאיתמר: סיאנא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. - אלא מעתה, שרביב בגלימא טפח הכי נמי דמיחייב? אלא לא קשיא, הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא: אימא לן איזי הנך מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב, תרתי בשבת וחדא בתורה. שלח ליה: הא דתניא גוד בכיסנא מותר לנטותה בשבת אמר רב: לא שנו אלא בשני בני אדם, אבל באדם אחד - אסור. אמר אביי: וכילה, אפילו בעשרה בני אדם - אסור, אי אפשר דלא מימתחא פורתא....

רמב"ם שבת י:יג

העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב...

טור אורח חיים סימן שטו

אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת וי"ט ופרש"י שאין איסור עשיית אהל אלא בגג ולא במחיצות ור"ת פירש דבמחיצה נמי אם עשה אותה להיתר סוכה או להיתר טלטול אסור אבל אם אינו עושה אלא לצניעות בעלמא מותר: עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכופפין ראשן הב' בדופן השני של הספינה ופורסין מחצלת עליהם לצל אם יש ברוחבן טפח או אפילו אין ברוחבן טפח ואין בין זה לזה ג"ט חשיבי כאהל ומותר לפרוס בשבת מחצלת עליהם דהו"ל תוספת אהל עראי ושרי וא"ל הו"ל תחילת עשיית אהל ואסור וכל מחצלת פרושה כדי טפח מותר לפורשה כולה בשבת דהו"ל תוספת אהל עראי אבל אסור לפורשה בתחילה בשבת פוריא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור פרש"י מטה כשמעמידים אותה אסור ליתן הרגלים ולתת הקרשים עליהם אלא ישים הקרשים תחלה ואח"כ יתן הרגלים תחתיהם ופירשו התוס' שלא יתכן לאסור זה אם לא יהיו הרגלים ד' דפין מחוברין בד' דופני התיבה שאין העולם נזהרים ליתן השלחן על גבי הרגלים בשבת וכן מטה שמעמידין אותה אח"כ פורשין עליה עור דמי לאהל ואסור להעמיד ולפרוש עליה ואם פירש אינו חייב חטאת אבל מטה כעין שלנו אם היתה זקופה או מוטה על צדה מותר להושיבה על רגליה דלאו מידי עביד וכן כסא העשוי פרקים וכשרוצין לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח וכשמסירין אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפותחו לכתחלה וכן כשמסדרין חביות זו ע"ג זו אחד ע"ג שתים אוחז העליונה בידו ויסדר התחתונה תחתיה אבל לא יסדר התחתונה תחלה ויניח העליונה עליה אבל אבנים של בית הכסא מותר לסדרן וכ' הרשב"א בשם התוספת שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר של מטה אבל אם אין צריך לאויר של מטה שרי על כן מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן וא' ע"ג: משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחין פיה לכל צד חשיב עשיית אהל ואסור לנטותה: כילת חתנים והיא נתונה על ב' עצים זקופים ובולטים מהמטה א' לראש המטה ואחד לרגליה וקנה נתון עליהן והכילה פרושה עליו ויורדת לכאן ולכאן מותר לנטותה והוא שלא יהא בגגה רוחב טפח ולא בפחות מג"ט סמוך לגגה טפח פי' שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג"ט ואין בשיפועה טפח פי' שאין כל צד וצד מתפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתה דהיינו שאין ברחבה למטה ב"ט שאינה עשויה לישן תחתיה אלא לנוי ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע אבל אם יש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח או שיש בשיפוע טפח או שיורד טפח בזקיפה אסור לנטותה ואם כרך עליהם מאתמול חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפילו אית ביה כל הני ומ"מ במקום שאין בני תורה לא שרינן ע"י כריכת חוט שלא יבאו לזלזל בה. טלית כפולה שקושרו בין שני כתלים והיא משלשלת ונוגעת בארץ ונכנס לישן תחתיה לא יעשה לכתחלה ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לכתחלה ופירש רב אלפס אפילו אין בגגו טפח לא יעשנו לכתחלה וא"א ז"ל כתב ודאי אם אין בגגו טפח ולא אחד משאר דברים שאוסרין בכילה מותר לכתחלה כמו כילה אלא מיירי שיש בגגו טפח או א' משאר דברים האוסרים בכילה הלכך אסור ואפילו הכי אם כרך עליו חוט מאתמול או משיחה מותר לכתחלה. וילון הפרוש לפני הפתח מותר לנטותו ולפורקו שאין אהל עראי בלא עשיית גג היכא שאינו בא להתיר: בגד ששוטחין ע"פ החבית לכסותו לא ישטחנו ע"פ כולו משום אהל אלא יניח קצת ממנו מגולה:

שו"ע או"ח שטו:א

אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפילו הוא עראי; ודוקא גג, אבל מחיצות מותר; ואין מחיצה אסורה אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול. הגה: אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא, שרי (טור); ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח, אע"פ שקבוע שם (א"ז ב"י); וכן פרוכת לפני ארון הקודש, ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (ב"י וכל בו); וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצנה או בפני הנרות שלא יכבה אותן הרוח (מרדכי ריש פ' כירה); אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו (ד"ע), וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו, אם לא שהיה מבע"י טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ר"פ כירה).

ערוך השולחן אורח חיים סימן שטו

סעיף א

כמו שבנין הוי אב מלאכה כמו כן עשיית אהל הוי תולדה דבנין וכמ"ש הרמב"ם בפ"י דין י"ג העושה אהל קבוע ה"ז תולדת בונה וחייב וכו' הסותר אהל קבוע ה"ז תולדת סותר וחייב והוא שיתכוין לתקן עכ"ל וכבר בארנו זה בסי' שי"ג סעיף ג' ע"ש והחיוב מן התורה הוי דוקא באהל קבוע ומדרבנן אסרו אפילו אהל עראי כמ"ש הרמב"ם בפכ"ב דין כ"ז וז"ל העושה אהל קבוע חייב משום בונה לפיכך אין עושין אהל עראי לכתחלה ולא סותרין אהל עראי גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע ואם עשה או סתר אהל עראי פטור ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד וכו' עכ"ל וזהו כלליות דיני אהל ואין לשאול כיון דעשיית אהל הוי תולדת בונה וחיובם שוה סקילה וחטאת א"כ למה בבונה חייב בכל שהוא כמ"ש בסי' שי"ג ובאהל בעינן דוקא אהל קבע ולא תהא אהל עראי כאהל כל שהוא כמו בבנין האמנם אין זה שאלה דבנין אפילו כל שהוא מיהו שם בנין עליו דמתקיים לזמן מרובה משא"כ אהל כשאינו קבוע אינו מתקיים אלא לשעה ואין שם אהל על זה ואע"ג דהבאנו שם מירושלמי דגם בנין לשעה הוה בנין ע"ש מיהו עכ"פ ראוי להתקיים ימים רבים אלא שהוא עשאו לשעה משא"כ אהל עראי אינו ראוי להתקיים כלל:

סעיף ב

כתב הטור אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת וביו"ט ופירש"י [קכ"ה: ד"ה שאין עושין] שאין איסור עשיית אהל אלא בגג ולא במחיצות ור"ת [ד"ה הכל מודים] פירש דבמחיצה נמי אם עשה אותה להיתר סוכה או להיתר טלטול אסור אבל אם אינו עושה אלא לצניעות מותר עכ"ל ואין לשאול ג"כ כיון דהוא תולדת בונה למה נשתנה אהל מבנין דבנין פשיטא דהוי גם במחיצות ובכל ענין די"ל דשם אהל מורה שהיא מאהלת על האדם א"כ אין זה רק בגג דמחיצות אין מאהילין על האדם וסימן לדבר טומאת אהל שבמת כידוע וזהו דעת רש"י אך ר"ת סובר דגם במחיצות כשיש תועלת לאיזה דבר מצוה ממילא דהוי כמאהלת על האדם כלומר שמועלת אהל זה לדבר ענין דהא אהל של גג הוי התועלת שמגנת על האדם והכא נמי מגנת על האדם לאיזה ענין כשהיא גם מן הצד אבל באין תועלת אלא לצניעות בעלמא אין בה תועלת ולכן אינה מאהלת כלומר שאין שם אהל עלה וע' בסעיף י"ח:

סעיף ג

ורוב הפוסקים הסכימו לר"ת וכן הוא דעת הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מסוכה דין ט"ז ע"ש ולכן רבותינו בעלי הש"ע לא הביאו בסעיף א' רק דיעה זו ויראה לי דזה שמותר במחיצה כשהיא לצניעות בעלמא זהו כשהיא לשעה אפילו עומדת חזקה בלי ניענוע או אפילו לקביעות אם אינה עומדת בלי ניענוע דאלו נכללים בתוספת אהל עראי ומותר כמ"ש בסי' שי"ג אבל כשעומדת לקביעות ובלי ניענוע הוי תוספת אהל קבע ואסור [וזהו כונת המג"א בסק"א ע"ש ודו"ק]:

סעיף ד

ומבואר במרדכי פ' כירה דמותר לעשות מחיצה בין אנשים לנשים בשעת הדרשה ע"ש [ט"ז סק"א] כלומר אפילו עומדת המחיצה בלא נענוע מפני שהיא רק לשעה ורבינו הרמ"א כתב דלכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אע"ג שקבוע שם עכ"ל כלומר מפני שמתנוענע תמיד וגם אינו מעכב להולכים ושבים דרך שם אבל בכה"ג שתעמוד כמחיצה ובלא נענוע אסור דזהו תוספת אהל קבע [מג"א שם] וכן מותר לתלות פרוכת לפני ארון הקודש אף שהוא בקביעות והוא מצוה מפני כבוד התורה ואפשר לדמות זה למחיצות סוכה ועירוב מ"מ מותר לפי שלפני הפרוכת יש דלתות ואינה חשובה מחיצה כלל ובלבד שיזהר שלא יעשה אהל בגג טפח וכן מותר לעשות מחיצה בפני החמה או בפני הצינה או בשביל הרוח שלא ינשב ע"פ הפרטים שנתבארו וכן בפני הנרות שלא יכבם הרוח וכיוצא באלו:

סעיף ה

וכתב רבינו הרמ"א אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו וכן בפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת עכ"ל והטעם שכיון שמחיצה זו מתרת התשמיש או לעשות צרכיו הוי כמחיצות סוכה ועירוב ואע"ג דביו"ט אומר הש"ס מפורש בביצה [כ"ב.] דמותר לעשות מחיצה זהו מפני שביו"ט הותרו מלאכות אוכל נפש והרי גם לכבות הנר יש ספק שם אם לא הותר ביו"ט ואף דלמסקנא אסרו מ"מ מחיצה קלה לא אסרו משא"כ בשבת [ומיושב קושית הד"מ שהביא המג"א בסק"ג] ולכסות הספרים בשני כיסוים פשיטא דמותר בשבת וכן אם די במחיצה פחותה מעשרה טפחים לכסות הנר או הספרים ג"כ מותר דפחות מעשרה הוה ככיסוי בעלמא [מג"א שם] דפחות מעשרה לא חשיבא מחיצה וכן אם היתה מחיצה בולטת מן הצד רחב טפח מותר לתלות עליה סדין דזהו כתוספת על אהל עראי ושרי [שם]:

מטרייה (umbrella/parasol)

שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן מג

שאלה: האם מותר לפתוח מטריה בשבת, ולנושאה עליו להגן מפני הגשמים, ואם לפחות אפשר להתיר לנושאה עליו בשבת אם היתה המטריה פתוחה מערב שבת?

תשובה: במסכת שבת (דף קלז ע"ב) מבואר, שאסור לעשות אהל עראי בשבת. ולפי דעת הרי"ף בהלכות שם, נראה שאיסור זה הוא מן התורה. אבל הרמב"ם (בפרק כ"ב מהלכות שבת הלכה כז) כתב, שאיסור זה הוא מדרבנן. ומכאן למד הגאון רבי דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חלק אורח חיים סימן א), לאסור פתיחת מטריה בשבת ולנושאה מעליו כדי להגן מפני הגשמים, שהרי זה כעושה אהל עראי בשבת. ומכל שכן שיש לאסור דבר זה ביתר שאת לפי דעת הרי"ף שסובר שהעושה אהל עראי בשבת חייב מן התורה. והוסיף להוכיח כן ממה שפסק הרמב"ם (בפרק כב מהלכות שבת הלכה לא), שאסור ללבוש בשבת כובע ששוליו קשים ורחבים טפח או יותר, שהרי הוא כעושה אהל עראי בשבת. וכן נפסק בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שא סעיף מ). והוא הדין למטריה שאסור לפותחה ולנושאה עליו בשבת. ולא עוד אלא שאפילו אם היתה פתוחה מערב שבת, כיון שהוא נושאה עליו בשבת נמצא שהוא מאהיל והרי הוא בכלל עושה אהל עראי בשבת שאסור. עד כאן. והגאון בעל נודע ביהודה במהדורא תנינא (חלק או"ח סימן ל) פסק גם כן לאסור פתיחת המטריה בשבת, שהרי הוא כעושה אהל עראי בשבת. וכתב, שאם היתה פתוחה מערב שבת, לכאורה יש מקום לומר שאף על פי שהוא נושאה בשבת, אינו נחשב כעושה אהל בשבת, אולם ישנה סברא לומר שכל שנושאה על ראשו בשבת להגן עליו מפני הגשמים הרי הוא כעושה אהל בשבת שאסור, ועל כל פנים יש איסור בדבר משום מראית העין, כי הרואה אותו נושא מטריה בשבת יבוא לחושדו שפתח אותה בעצם יום השבת. ואפילו באיסור דרבנן יש לחוש למראית העין, כמבואר בתוספות כתובות (דף ס ע"א), ובשפתי כהן יורה דעה (סימן פז אות ו). ולכן יש לאסור בכל אופן. וסיים הנודע ביהודה: וכאשר הובאה מטריה זו למדינתינו, התחילו אנשים רבים לנהוג להקל לעצמם לנושאה בשבת, ותיכף ומיד מחיתי על זה בכל תוקף, ודרשתי ברבים בבית הכנסת, והודעתי להם חומר האיסור שבדבר, עד שאני חושש לאיסור סקילה, לפי דעת הרי"ף הנ"ל, ומאז התחילו רוב העם להזהר בדבר. עד כאן. ואף על פי שמצינו בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שטו סעיף ה) שמותר לפתוח כסא של פרקים בשבת, מכל מקום אין לדמות מטריה לכסא של פרקים, כי שם אינו צריך כלל לאויר שתחתיו, אבל מטריה הרי היא עשויה להגן על אדם הנושאה עליו, ועיקר תשמישה לצורך אויר שתחתיה, ודומה ממש לעשיית אהל, שצריכים לאויר שתחתיו.

ואמנם בשו"ת חתם סופר (חלק או"ח סימן עב) כתב לחלוק על הנודע ביהודה הנ"ל, וכתב, שרוב העולם במדינתו נוהגים להקל לשאת המטריה בשבת, והטעם משום שאין זה אלא בנין לשעה, ואף שהירושלמי (פרק כלל גדול הלכה ב) סובר שבנין לשעה הוי בנין, מכל מקום התלמוד שלנו (בשבת לא:) שאומר כיון דכתיב על פי ה' יחנו, כסותר על מנת לבנות במקומו דמי, נראה שהוא חולק על הירושלמי, וסובר שבנין לשעה לא הוי בנין, והלכה כהתלמוד שלנו נגד הירושלמי (וכמו שכתב כיוצא בזה הרי"ף בסוף עירובין). ע"ש. אולם האור שמח (בפרק י' מהלכות שבת הלכה יב), הביא דברי הירושלמי להלכה. וכתב שגם התלמוד שלנו יסבור כן, ואין כל סתירה לזה מהגמרא (שבת לא:). ע"ש. (וע"ע בישועות יעקב סימן שטו סק"א). וכן האריך בספר תהלה לדוד (סימן שטו ס"ק טז) לדחות דברי החתם סופר הנ"ל, וכתב, שכבר פשט איסור נשיאת המטריה במדינתינו, וכל העושה כן נחשב לפורץ גדר, ולכן חלילה להקל בזה למעשה. ע"כ. גם הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בשו"ת שואל ומשיב תליתאה (חלק ב' סימן מב) פסק לאסור, והאריך להשיג על דברי החתם סופר הנ"ל. וכן העלה להחמיר בשו"ת מחנה חיים חלק ג' (חלק או"ח סימן כג). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת לשד השמן (חלק יו"ד סימן כה, דף מד סע"א), שהאריך להשיג על דברי החתם סופר הנ"ל. ע"ש. גם הגאון רבי יוסף צבי הלוי, אב"ד דתל אביב - יפו, בשו"ת אמירה נעימה (מאמר ח' דף לט ע"א), האריך לדחות דברי החתם סופר, והעלה לאסור נשיאת המטריה בשבת. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (שיורי ברכה סימן שטו) כתב, שמצא בשו"ת גבעת פנחס כתיבת יד, להגאון רבי פנחס עניו, שהאריך על דברי המכתם לדוד הנ"ל, והעלה, שאסור לפתוח המטריה בין בשבת בין ביום טוב, אבל אם היתה פתוחה מערב שבת, ורוצה להגביה אותה ולנושאה עליו, בשבת שיש איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, יש לגזור שלא לנושאה כלל, אבל ביום טוב מותר, מאחר שהיתה פתוחה מערב יום טוב. ע"כ. ולדבריו במקום שיש עירוב לרשות הרבים, יש להקל גם בשבת, כשהמטריה פתוחה מערב שבת, (למי שנוהג להקל לסמוך על העירוב). וראה עוד בתפארת ישראל (כלכלת שבת מלאכת הבונה). ע"ש. אבל הגאון רבי מרדכי כרמי בספר מאמר מרדכי (סימן שטו סק"ה), כתב לחלוק על דברי הגבעת פנחס בזה, והעלה לאסור לנושאה בין בשבת בין ביום טוב. ע"ש. וכן פסק להחמיר הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי שנה ב' (פרשת שמות אות ח), וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן שטו סעיף ח), ד"ה טפח, והביא שכן דעת החיי אדם לאסור. ע"ש. וכן העלה הפתח הדביר (סימן שטו). וראה עוד בזה בשו"ת אהל אברהם (חלק או"ח סימן ו), ובחזון איש (סימן נב אות ו), ובשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' (חלק או"ח סימן סג), ובשו"ת שבט הלוי חלק א' (סימן קיט). ויש מקום להאריך עוד בזה. ואכמ"ל. ועוד חזון למועד.

בסיכום: אסור לפתוח מטריה ולנושאה עליו בשבת להגן מפני הגשמים. ואפילו היתה פתוחה מערב שבת יש לאסור לנושאה עליו בשבת. ומכל שכן במקום שאין עירוב ברשות הרבים כדת, שבודאי שיש לאסור בהחלט נשיאת המטריה בשבת, לכל הדעות. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.

פריסת טלית

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ד

כשמתפללים בש"ק ע"י הכותל המערבי ובשעת קריאת התורה מתחיל לרדת גשם אם מותר לפרוס טלית מעל בימת הקריאה שיהא מוחזק בידי האנשים העומדים שם. לתורני אחד.

ב"ה, יום ועש"ק ד' טבת תשכ"ח. ירושלים עיה"ק תובב"א שלשום קבלתי מכתבו והנני לענות לו. הגם דלא ידענא ליה, היות ושואל כענין. וז"ל שאלתו: ראיתי בש"ק פ' מקץ ליד הכותל המערבי - קהל שקראו בתורה והתחיל לטפטף גשם, הללו פירשו מעל הספר טלית והמשיכו בקריאה. להערתי האם זה לא נקרא אהל ענה אחד מניה וביה האיך בשמחת תורה פורשים בעת שקוראים בראשית, לא ידעתי בעת מעשה מענה, הגם שלא מצאתי אח"כ שום רמז על מנהג זה. לכן נפשו בשאלתו אם אין לאסור פריסת טלית להגן מפני הגשמים, דלפי דעתו יש לאסור זה.

(א) ואען ואומר. בקשר לראי' מהמנהג בשמחת תורה, הנה מחד צדדא צדק המשיב, כי אמנם כן כך הוא המנהג גם בכאן בפעיה"ק ת"ו בהרבה בתי כנסיות שיראים ושלמים ובראשם גדולי תורה מתפללים בהם שפורשים בשמחת תורה בעת שקוראים בראשית טלית מעל לשלחן הקריאה באין פוצה פה ומפקפק, אבל מאידך צדדא, לא ידעתי מדוע שלא מצא מענה לסתור הראי', דהא בשם לא נעשית הפרישה לשם מטרת צל כי אם לשם כבוד בעלמא ומשום כך יש להתיר זאת באין גם מחיצות, אבל משא"כ כשפורשים לשם הגנה וצל מתחתיו דאזי אסור אפי' כשאין מחיצות, יעוין במג"א סי' שט"ו סק"ז ומ"ב סק"כ וערוה"ש סעי' י"ב עיי"ש. וא"כ לכאורה צדק כבו' שיש למחות בידי העושים כן ולהודיע להם איסורו של דבר בהיות והמטרה היא להאהיל מפני הגשמים.

(ב) אולם התבוננתי כי יתכן שמנהג ההיתר בפרישת טלית בשמחת תורה הוא לא רק מטעם הנ"ז, דעל הטעם הזה בלבד יש להדנז /להנדז/ ולטעון דיש כאן גם מחיצות, והמה מחיצות בני אדם האוחזים בטלית הפרוש ובכה"ג של מחיצות הרי אסור. כי אם ובעיקר מטעם אחר, והטעם ההוא ישנו גם בנידוננו, והוא מפני שאין דין אהל לאהל עראי כזה שכל עיקר התלותו הוא רק באחיזת ידי אדם שמחזיקתו ועצם קיומו תלוי בהם בלבד, וכדמוכח מדברי רש"י בשבת ד' מ"ג ע"ב ד"ה זה זוקף, וכן מדברי רש"י בביצה ל"ג ע"א ד"ה וכן ביעתא, דכל עוד שאוחז את הנפרש מלמעלה בידיו אין שם אהל עליו כיעו"ש, וטעם היתר זה הרי ישנו כאמור גם בנידוננו, דמאי שנא.

וכך מצאתי ראיתי בספר תהלה לדוד על או"ח סי' שט"ו סק"ט שעומד באמת על טעם המנהג לפרוס טלית בש"ת בשעת קריאת חתן בראשית דאף דנימא דאינו מתכוין לאהל מ"מ הא הוי גג ומחיצות של בני אדם, וכותב ליישב טעם המנהג בעפ"י שהרחיב באמת קודם לכן בסק"ז לבאר ולהוכיח בכנ"ז דבמה שאוחזין בידים לא מיקרי אהל אף במתכוון לאהל, דכיון שמעמיד האהל הוא אדם אין בו משום אהל עיי"ש, ודעת לנבון נקל שאין לדמות ללמוד מזה בנוגע למטריה, או ללמוד משם לכאן, דבשם המטריה מחזיקה את עצמה וגם כשהאדם יניחנה ע"ג קרקע או מקום אחר אם רק לא יעשה פעולת הסגרה היא תשאר על מעמדה פרוסה כפי שהיא, ומשא"כ בטלית שכל כחה בהיותה פרוסה להחזיק מעמד הוא רק ע"י כח האדם המחזיקה וידיו המה בלבד עושים תושיה להחזיקה פרוסה במעמדה, ופשוט.

וראיתי שבספר מנחת שבת סי' פ' ס"ק רכ"ד העתיק ג"כ בפשיטות הלכה זאת של התל"ד דמה שאוחזין בידים לא מיקרי אהל אף במתכוון לאהל, ושזהו טעם המנהג בש"ת ע"ש.

(ג) עוד זאת מצאתי תניא /תנא/ דמסייעא גדול להכלל הנ"ז בספר אבני נזר חאו"ח סי' רכ"ב, ודייק ליה זאת מלשונו של שו"ע הגרש"ז ז"ל מלאדי סי' ש"א סעי' מ"ח בדין הכובע, שכותב שם בלשון: וטוב להחמיר בכל זה שיהא נכפף ממש למטה מאליו ואז אף אם מגביהו ומעמידו שוה בידו אין בכך כלום עכ"ל. ומדייק מזה הגאון בעל אבני נזר בדומה למה שהבאנו לעיל לדייק מדברי רש"י, והוא, דמשמע מזה דאין איסור בעשיית אהל במקום שאין לו חיזוק מעצמו רק על ידי שאוחזה בידו. ומעניין הדבר שהאבנ"ז שם ממשיך לבאר עפי"ז גם ההיא דמת המוטל בחמה שבשבת שם ד' מ"ג, (ולתרץ מה שהקשה על הרא"ש) דבשם כשפורס המחצלת קודם שזקף המטות אין לפריסת המחצלת חיזוק רק על ידי שאוחזה בידיו שאם יסלק ידיו הרי המחצלת נופלת ואין האהל נעשה רק בשעה שזוקף המטות ואז מותר משום שינוי יעו"ש, ולפלא מדוע שלא עמד לדייק בכזאת גם מדברי רש"י גופיה בשבת שם שכותב ג"כ בהך לישנא ואוחזין אותה בידיהן. וביותר מדברי רש"י בביצה שם שכותב בלשון אלא יאחזנו בידו. ומשמע דר"ל בידו דייקא.

עכ"פ למדנו שגם להגאון בעל אבנ"ז ז"ל פשוט ליה להלכה דאין איסור בעשיית אהל במקום שאין לו חיזוק מעצמו כי אם רק על ידי שאוחזין אותו בידים.

(ד) ועוד בה שלישיה מה שמצאתי בס' דעת תורה למהרש"ם ז"ל ה' שבת סי' שט"ו סעי' ט', דמובא שם בכהאי כללא גם בשם הגאון בעל דעת קדושים ז"ל, דכותב שם וז"ל: ובכתבי הד"ק ז"ל כתב אולי י"ל דבזה שאוחז בידו לא שייך עשיית אהל וכמו שאין קפידא במניח גופו ע"ג דפנות או ידו, וכ"ה במטלטלים שבידו אין בו סגנון אהל, ורק במטלטלים שמונחים בפ"ע שייך גזירת אהל ובנין, והרי מחיצה של בנ"א כשאין יודעים וגם אם יודעים מועיל לכמה דברים וליכא בזה איסור בנין בשבת וכ"ש בהנ"ל וכו'. והגאון המהרש"ם ז"ל שם הוסיף לסייע לו ע"ז עיי"ש. וראה ראינו שגם ספיקו של הגאון הזה כך שעליו הסכימו כאל דבר הודאי הגאונים בעל אבני נזר ובעל תהלה לדוד. וגם הוא בעצמו בהמשך דבריו נטה ג"כ למעשה דעתו לכך, והחרה אחריו גם הגאון המהרש"ם ז"ל.

עכ"פ דעת לנבון נקל שאחרי שראינו להגאונים הפוסקים הנ"ל שהתירו הדבר בכגון דא ושנראה מוכח בעליל שזהו גם טעם מנהגן של ישראל, שתורה היא, לפרוש הטלית בש"ת, א"כ אין כל מקום למחות בידי הנוהגים היתר כזה ע"י הכותל המערבי לפרוש טלית מעל הס"ת להגן מפני הגשמים. ובלבד שיוכלו למלאות חשק - נפשם לזכות לקרוא בתורה ע"י המקום הקדוש הזה, ואקצר. בכבוד רב אליעזר יהודא וולדינברג