Milk and Meat - Transfer of taste through cooking - 2
Audio Recording
דף מקורות
חולין צו:
וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, בזמן שמכירן - בנותן טעם, ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם.
חולין ק.
וכן חתיכה של נבלה [וכו']: ותבטיל ברובא! הניחא למאן דאמר: כל שדרכו לימנות שנינו, אלא למ"ד: את שדרכו לימנות שנינו, מאי איכא למימר? שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים. וצריכא, דאי אשמעינן גיד - משום דבריה היא, אבל חתיכה - אימא לא, ואי אשמעינן חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים, אבל גיד - אימא לא, צריכא. דרש רבה בר בר חנה: חתיכה של נבלה ושל דג טמא - אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות. אוקי רב אמורא עליה ודרש: כיון שנתן טעם בחתיכה - חתיכה עצמה נעשת נבלה, ואוסרת כל החתיכות כולן, מפני שהן מינה. אמר ליה רב ספרא לאביי: מכדי, רב כמאן אמרה לשמעתיה - כרבי יהודה, דאמר מין במינו - לא בטיל, מאי איריא כי נתן טעם? אפילו כי לא נתן טעם נמי! אמר ליה: הכא במאי עסקינן - בשקדם וסלקו. רבא אמר: אפילו תימא - לא קדם וסלקו, הוי מין ומינו ודבר אחר, וכל מין ומינו ודבר אחר - סלק את מינו כמי שאינו, ושאין מינו - רבה עליו ומבטלו:
תוספות שם
בשקדם וסלקו - את האיסור וא"ת למה לי שחתיכה של היתר קבלה טעם מן הנבלה אפילו לא נתנה טעם נמי דהא במינה אוסרת בכל דהו ואומר ר"ת דנהי דהיא גופה מיתסרא בכל שהוא מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהוא ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דאפילו כי נתנה בה טעם אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה אלא כנגד האיסור הבלוע הלכך לרב דאמר הכא דמין במינו לא בטיל כשחתיכת היתר קבלה טעם מן הנבלה חשיב האיסור כאילו הוא בעין ואוסרת כל החתיכות במשהו אבל כי לא נתנה הנבלה טעם בה לא היתה אוסרת החתיכות מפני שהם מינה שהרי אין צריך לבטל אלא האיסור לבד וכיון שלא נתנה טעם בחתיכה הוי האיסור כמאן דליתיה דלא הוי כאילו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכה ראשונה שאין ההיתר נעשה איסור ולא אסר שאר חתיכות ודוקא גבי טפת חלב אמרינן לקמן בפרק כל הבשר (דף קח.) דחתיכה עצמה נעשת נבלה וצריך ששים כנגד כל החתיכה ולא סגי בביטול טיפה לחוד משום דכל חד וחד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב ולכך צריך ברוטב ששים לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טיפת חלב אבל חתיכת היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונתנה טעם ברוטב אין צריך אלא ששים לבטל האיסור שנבלע בחתיכה ואין צריך שיעור ששים של אותה חתיכה...וכתב רבינו יהודה דנראה לר"י להחמיר בדבר כיון דאין ראיה ברורה.
בית יוסף יו"ד צב
וכן כתב סמ"ג (לאוין קמ קמא נא ע"ג) דאין לעשות מעשה להקל כדברי ה"ר אפרים כי כל רבותינו הקדמונים חולקים עליו. וסמ"ק (סי' ריג) כתב דאין השיטה מוכחת כדברי ה"ר אפרים.
והמרדכי (סי' תרצז) כתב דנ"ל להכריע ולומר דבכל שאר איסורין נאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה מיהו היינו דוקא בחתיכה עצמה מטעם חשיבות החתיכה ואיסור ניכר ומובדל הוא נעשית נבלה ונאסרה לבדה (אף) [כי איך] יצטרף שום היתר אליה לבטל האיסור הבלוע בה ולפיכך אוסרת כולו וצריך כדי לבטל כל החתיכה אם אינה ראויה להתכבד או דבר שבמנין אבל בדבר לח (רוטב או) [כגון] תרומה בחולין ויין במים דע"ז וכגון רוטב ברוטב דאין האיסור ניכר ונבדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר שני עם הראשון ולא שייך כלל למימר חתיכה עצמה נעשית נבלה וע"פ זה התרתי מעשה שבא לידי עד כאן וסברא זו כתבוה הרשב"א בתורת הבית (הארוך ב"ד ש"א ז ע"ג) והר"ן בסוף פרק כ"ה (מד:) בשם הראב"ד (תמים דעים סי' ז) וז"ל דלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא באיסור הבלוע בחתיכה דכיון שנתן טעם ואין ממש איסור זה יוצא ומתערב בחתיכות האחרות אלא בזו הרי הוא כנבלה עצמה אבל בלח כגון יין ביין או מים במים וכיוצא בהם אף על פי שהראשון נאסר מחמת מיעוטו כיון שנפל שם היתר ונתרבה בטל האיסור שהרי נתערב האיסור לגמרי בהיתר שנפל שם לבסוף כמו שנתערב בראשון ונמצא שאין האיסור מעורב עכשיו בהיתר הראשון [בלבד] משא"כ בחתיכה שנבלעה מאיסור וכן הדין יבש ביבש כגון המדומע וכן במחומץ ומשום הכי אין חוזרין ואוסרין אלא לפי חשבון ע"כ
וכתבו שיש אומרים בהיפך שאין אומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא כשנפל לח בלח שנבלל הכל ונעשה גוף אחד אי נמי לח ביבש כגון חתיכת נבלה שנתנה טעם בחתיכה שחוטה וכגון חלב שנבלע בבשר אבל יבש ביבש כגון המדומע והמחומץ שזה בפני עצמו עומד וזה בפני עצמו עומד לא והעלו דזה וזה אינם דברים מחוורים
וכתב הר"ן (מד ע"ג) שנ"ל דחתיכה עצמה נעשית נבלה בבשר בחלב מדאורייתא לפי שבשעת התערובת הוא שמתחדש האיסור ונעשה כל אחד עצמו של איסור ובשאר איסורין אינו אלא מדבריהם שראוי להשוות אותם לבשר בחלב וכיון דלא החמירו אלא משום לתא דבשר בחלב אין אומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בדברים המתבשלים דומיא דבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה אי נמי צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול ומשום הכי מדומע ומחומץ שאינו דרך בישול לא אמרינן ביה חתיכה עצמה נעשית נבלה אבל הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"א ח.) כתב שנ"ל עיקרן של דברים אלו מ"ש ה"ר אפרים שלא אמרו אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב בלבד ומן הטעם שאמרנו שהכל חזר כגוף אחד של איסור אבל לא בשאר האיסורין דמאיזה טעם יאסור כשיעור כולה והלא מה שהיא פולטת אינו פליטת האיסור ומכל מקום מודה הרב ז"ל בחתיכה שנבלעה מאיסור ואח"כ נפלה אותה חתיכה לקדרה שיש בה כדי ששים לבטלה אפ"ה היא עצמה אסורה ובזמן שמכירה זורקה ואוכל השאר לפי שהיא כבר נאסרה והאיסור הנבלע בתוכה אינו יוצא ומתערב עם הרוטב והחתיכות שבקדרה ואינו דומה למחומץ ומדומע שהאיסור בעצמו חוזר ומתערב עם ההיתר המרובה שנתרבה עכשיו ויכול להצטרף.
ובתשובות (המיוחסות) להרמב"ן סימן קס"ז כתוב שלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב וכדעת רבינו אפרים ודרכו ישרה והלכתו ברורה מכמה ראיות וכן אנו נוהגין ועושים מעשה עכ"ל. וכתב הרב המגיד בפ"ט (סוף ה"ח) שנ"ל שכן דעת הרמב"ם שאין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב בלבד שהרי לא הזכיר כן בשאר איסורין ובהלכות תרומות (פי"ג ה"ג) כתב שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ולא חילק בין המדומע לשאר איסורין מחמת בלע וכן עיקר ע"כ והרא"ש כתב בסוף פרק ג"ה (סי' לח) מחלוקת רבינו תם ורבינו אפרים ולא הכריע ביניהם ואף על פי כן כתב רבינו שהסכים לדעת ה"ר אפרים ונראה שטעמו מפני שכתב שם הרא"ש כמה מקומות דניחא לפירוש ה"ר אפרים ואי לאו דסבר ליה כוותיה לא היה מאריך כ"כ במאי דניחא לדבריו...
שו"ע יורה דעה צב
סעיף ד
לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. הגה: וי"א דאמרינן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה (תוס' וסמ"ק וסמ"ג ומרדכי והאחרונים). וכן המנהג פשוט, ואין לשנות. ודוקא אם האיסור דבוק בחתיכת היתר, או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור, אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב, ואין האיסור דבוק בו, לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור. ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (ארוך כלל כ"ח). וכל זה בשאר איסורים, אבל בבשר בחלב, אעפ"י שאין האיסור דבוק, ומקצת החתיכה תוך הרוטב, אמרינן חתיכה נעשית נבילה. יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים, לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב. ואם נתערב יבש ביבש, לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. וע"ל סימן צ"ט מדין חתיכה נעשית נבילה. כלי הנאסר מבליעת איסור, לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבלה, ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע (מרדכי פג"ה וע"ל סימן צ"ח).
ט"ז יורה דעה סימן צב ס"ק יב
(יב) אם האיסור דבוק כו'. - באו"ה מפרש הטעם בשם סמ"ק מאחר שדבוק בזה האיסור וכן התולע בגופו וכן דג טהור שנמצא במיעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ס' נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם א' נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם אחת הוציאוה רותחת חוץ לקדירה ונעשית נבילה ומשהחזירה לא הותרה עוד ואוסרת השאר עד ס' נגדה עכ"ל
ערוך השולחן יורה דעה צב
סעיף כז
והנלע"ד דס"ל דודאי צריך טעם על כל האיסורים למה אמרינן בהו חתיכה נעשית נבילה וס"ל דהענין כן הוא דכמו ביבש ביבש דבטל ברוב כתב הרא"ש דהאיסור נהפך להיות היתר דכן גזרה התורה כאשר יתבאר בסי' ק"ט כמו כן להיפוך האיסור הנבלע בהיתר ואין בההיתר כדי לבטלו נהפך ההיתר להיות כולו איסור וא"כ לא שייך זה רק כשנתדבקו יחד והוה החתיכה כולו איסור או שנפל על חתיכה שחוץ לרוטב וקיי"ל דאפשר לסוחטו אסור כלומר שאין האיסור נסחט כולו וממילא דהוה כאיסור דבוק והוה כולו איסור אבל כשמקצתה בתוך הרוטב אפילו לרש"י שסובר דדינה ככולה חוץ לרוטב מ"מ א"א לחשבה כאיסור דבוק ממש שהרי בשעת נפילת האיסור היה לו לחתיכה זה התחברות עם כל החתיכות עכ"פ ודיינו להחמיר ולאסור אותה חתיכה לחלוטין וזהו בשאר איסורים אבל בבבשר בחלב שהטעם פשוט למה אמרינן חתיכה נעשית נבילה בכל גווני אסור:
סעיף כח
וכן באיסור לח בלח שהטעם מתפשט בשוה בכל הרוטב או המשקה ולא שייך כאן לומר שהאיסור לא נסחט לגמרי ג"כ לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה בשארי איסורים אך נגד זה יש סברא דלח בלח גרוע יותר מבליעת לח ביבש דבשם לא נתפשט האיסור בשוה בכל החתיכה כמובן משא"כ בלח בלח ודאי נתפשט האיסור בכל ההיתר לכן לא סמכינן על זה רק לצורך הפסד גדול שזהו יותר מהפסד מרובה אמנם ביבש ביבש אפילו בבבשר בחלב לא שייך לומר חתיכה נעשית נבילה שהרי לא נתערבו הטעמים כלל ולכן לא אמרינן בזה חתיכה נעשית נבילה כלל וכן בכלי לא שייך לומר חתיכה נעשית נבילה שהרי יכולין להוציא האיסור ע"י הגעלה ולכן בכלי חרס יש להחמיר ועוד יתבאר בזה בסי' צ"ח בס"ד ע"ש ובסי' צ"ט יתבאר עוד בזה ע"ש [כנ"ל וא"צ לטעם חשיבות שכתבו הט"ז והש"ך סקי"ד ע"ש]:
סעיף כט
יראה לי דחתיכה שכבר נאסרה מבליעת בשר בחלב שנפלה אח"כ להיתר בקדירה רותחת ונבלע בה עוד היתר דדיינינן לה חתיכה נעשית נבילה כדין שארי איסורים ולא כדין בשר בחלב שהרי הטעם בבשר בחלב הוא משום שכל אחד בפ"ע מותר והכא הרי כבר נאסרה והיא כשאר איסור דמה לי אם היא חתיכת חלב או חתיכת בשר בחלב וכן מצאתי לאחד מגדולי אחרונים שכתב כן בסי' צ"ד [ש"ך שם סק"ד] ומ"מ יש חולקים בזה [פר"ח שם] ויתבאר בשם בס"ד:
Written Summary
We continued the discussion of chaticha naaseit nevelah from last week's shiur.
The polar positions we saw last week were
A - Chaticha naaset nevela is only relevant to basar bechalav, where the meat itself and the milk itself are both the components of the issur. When a regular issur gets mixed into a kosher food, it only makes it assur proportional to the content of the issur. Were it to get mixed with more kosher food, 60x the original issur would be sufficient for bittul.
B - When a regular issur imparts its taste to a kosher food, the entire identity of that kosher food becomes that of the prohibited food, and so it's entire volume is prohibited. Were it to get mixed with more kosher food, 60x the mixture of issur and heter would be required for bittul.
(A) is the view of R. Efraim, and (B) seems to be the view of R. Tam.
There are a number of rishonim who fundamentally agree with R. Efraim, but rule in accordance with R. Tam for "side reasons". Among these are
1. A chaticha, even one that's not re'uya lehitkabed and therefore can be batel, has so much significance that it can't be batel unless there are 60x it, aside from the original issur. This is presumably a rabbinic rule.
2. A solid food that absorbs issur will never be fully purged of it, so if a chunk of kosher meat absorbed pork juice, that chunk of meat will always be prohibited because it will always retain a disproportionate amount of the pork juice.
3. Chaticha naaseit nevelah is extended on a rabbinic level from basar bechalav to other prohibitions where taste is transferred through cooking.
The practical consensus of the ashkenazic rishonim is that one must be strict about chaticha naaseit nevelah even in issurim besides basar bechalav, in deference to R. Tam's view. Many prominent sefardic rishonim, though, concur with R. Efraim, among them the Rambam and the Ramban. The Rosh, according to his son the Tur, also agrees with R. Efraim.
The Beit Yosef rules in the Shulchan Aruch in accordance with R. Efraim, but the Rama says the accepted ashkenazic practice is to be strict like R. Tam. Perhaps because this is something of a chumra, the Rama limits it to the most clear cut cases, namely when the issur fell on a piece of meat that was entirely raised out of a stew, or when the original issur is intrinsically attached (davuk) to that piece of heter, as in a worm that has infested a kosher fish, or a forbidden fat (chelev) attached to a kosher piece of meat.
The shulchan aruch deals at length with the permutations of when chaticha naaset nevela would apply in a variety of scenarios when milk falls into a pot of cooking meat.
Printer-friendly version