שו"ע יורה דעה קיב

סעיף א

אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים, משום חתנות. ( ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור) (רשב"א סימן רמ"ח). ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן, אבל פת של קטניות ושל אורז ודוחן, אינו בכלל פת סתם שאסרו. הגה: וגם אינו אסור משום בישולי עובדי כוכבים אם אינו עולה על שלחן מלכים (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש).

סעיף ב

יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים, במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק. ( וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי, שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד). אבל פת של בעלי בתים, אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם. הגה: ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו לבני ביתו, אבל עשאו למכור, מיקרי פלטר, אע"פ שאין דרכו בכך. וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית (כך משמע בב"י).

סעיף ג

יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל, הרי פתו כפת בעל הבית.

סעיף ד

מקום שאין פלטר ישראל מצוי, לדעת המתירין ליקח פת מפלטר עובד כוכבים, אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו, ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשרו.

סעיף ה

יש אומרים שמי שיש בידו פת, או שיש פלטר ישראל, ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו, או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל, מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו, הרי זה כפת דחוקה לו.

סעיף ו

במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, אפילו הוא נלוש בבצים או שביצים טוחים על פניו, מותר. אבל אינפנד"ה שאפאה עובד כוכבים, אסור לאכול מהפת שלה. (ע"ל סימן קי"ג ס"ג). הגה: ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו, משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת, ויש בהם משום בשולי עובדי כוכבים (תוספות וסמ"ג והגהות אשירי וארוך ומרדכי פא"ט וסמ"ק סי' ר"ז). וכן נוהגין. ואותן נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לעקי"ך, הם בכלל פת ובמקום שנוהגים היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים, ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים. ויש מיני נילו"ש שקורין קיכלי"ך שאופין אותם על ברזלים ומושחין הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר, באותן יש ליזהר ולאסרן. וכן המנהג (מהרא"י בהגהת ש"ד ואגור בשם ר"י מפרי"ש).

סעיף ז

פת בעל הבית אסורה לעולם, אפילו קנאה פלטר ממנו, ואפילו שלחה לישראל לביתו. וכן אפילו שלחה אותו ישראל לאחר, אסורה לעולם. ושל פלטר, מותרת לעולם, אפילו קנאה בעל הבית ממנו, שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו, אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה.

סעיף ח

יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל, מותר אפילו של בעלי הבתים. (וא"צ להמתין על פת כשר, וכן נוהגין) (ב"י בשם א"ח).

סעיף ט

הדליק עובד כוכבים התנור ואפה בו ישראל, או שהדליק ישראל ואפה עובד כוכבים, או שהדליק העובד כוכבים ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט, הרי זה מותר. ואפילו לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור, התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. ( ואם נפח באש הוי כחיתוי) (טור סימן קי"ג ובאגור בשם ר"י מולין והוא בתשובת מהרי"ל רכ"א /קצ"ג/).

סעיף י

אם אפו בתנור על ידי עובד כוכבים ג' פעמים ביום א' והכשירו התנור על ידי קיסם בב' הפעמים, ובפעם השלישית לא הכשירו, מותר. (מרדכי). הגה: וי"א דאם הכשיר התנור פעם א' ולא עמד התנור מעת לעת בלא היסק אפילו אפאו בו כך כמה ימים, הכל מותר מכח הכשר הראשון (ארוך כלל מ"ד ואגור). ויש לסמוך על זה.

סעיף יא

פת של ישראל שאפאה עובד כוכבים בלא חיתוי דישראל ובלא קיסם, אסור. (ואסור) לזבוני לעובד כוכבים, דילמא אתי לזבוני לישראל. ואם פיתת הלחם לשנים, מותר לזבוני לעובד כוכבים. הגה: וה"ה לכל פת של עובד כוכבים, שאסור. ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת מן העובד כוכבים, דחיישינן שמא הוא פת איסור ומכרה לו ישראל כך (מרדכי פא"מ ובארוך).

סעיף יב

אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם, אפילו קרמו פני הפת בתנור, מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין. ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל, אם הוא משביח.

סעיף יג

מי שאינו נזהר מפת של עובד כוכבים, שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים, ועל השלחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל, יבצע בעל הבית מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים.

סעיף יד

כותח של עובד כוכבים, מותר, ואין חוששין לפת עובד כוכבים שבו. הגה: וכן כל מקום שנתערבה פת של עובד כוכבים בשאר מאכל, בטל ברוב, בין בלח בין ביבש. אבל אסור לערב כדי לאכלו (ארוך).

סעיף טו

מי שנזהר מפת עובד כוכבים, מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו, ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל, אינו חושש. הגה: י"א דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין, מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה, הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה, התירו לו משום איבה. ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין (ב"י בשם תשובת אשכנזית והוא תשובת מהרי"ל סימן ל"ה).

סעיף טז

יש מי שאומר שהנזהר מפת עובד כוכבים, והוא בדרך, אם יש פת של ישראל עד ד' מילין, ימתין. (וכבר נתבאר לעיל דנוהגין להקל).

שו"ע יורה דעה קיג

סעיף א

דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.

סעיף ב

עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם העובד כוכבים, אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים, אסור. ואם לאו, מותר. הגה: ומותר לאכול אפונים קלויים של עובדי כוכבים, וכן הקטניות שקורין ערבשי"ן, קלויים, דאינן עולים על שלחן של מלכים וכן נהגו בהם התר אם לא במקום שנהגו למשוח המחבת בחלב, שאז נוהגים בהם איסור. רמב"ם פי"ז דמ"א ומהר"א מפראג והגהות בארוך. אבל בלאו הכי, שרי ואין לחוש לכלים של עובדי כוכבים, דסתמן אינן בני יומן. וכל פרי שנאכל כמו שהוא חי, אע"פ שבשלו אותו עובדי כוכבים ונמחה ונעשה תבשיל בידיהם, שרי. ועל כן אוכלין הפובידל"א שעושין העובדי כוכבים (ד"ע ממשמעות הרמב"ם ור"ן ותוס' והוא פשוט).

סעיף ג

פנאד"ה שאפאה עובד כוכבים, אסורה אפילו למי שנוהג היתר בפת של עובדי כוכבים, שהשומן נאסר כשהוא בעין משום בישולי עובדי כוכבים, ונבלע בפת. וכן ירקות הנאכלים חיים שבשלם עם בשר, אסורים, מפני ששומן של בשר נבלע בהם.

סעיף ד

יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד (תשובת הרשב"א ס' ס"ח). הגה: ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ"ג והגהות ש"ד). ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם).

סעיף ה

עובד כוכבים שבישל, ולא נתכוין לבישול, מותר. כיצד, עובד כוכבים שהצית אור באגם כדי להעביר החציר, ונתבשלו בו חגבים, הרי אלו מותרים, ואפילו במקום שעולים על שלחן מלכים. וכן אם חרך הראש להעביר השער, מותר לאכול ראשי האזנים שנצלו בשעת החריכה. אבל אם כיון לשם בישול, כגון שהסיק התנור לבשל בו, והיה בו בשר תחלה ונצלה, אף על פי שלא כיון לזה הבשר, שהרי לא ידע בו, אסור.

סעיף ו

כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחלה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר. ( ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים).

סעיף ז

אין שגירת (פי' הבערה. ובערו והשיקו (יחזקאל לט, ט), תרגום ויהון שגרין) התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו. הגה: ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין. (הגהות ש"ד ובארוך ובמרדכי פא"מ). ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל. וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם, רק שהכותית הדליקה האש מאש של ישראל, שרי (או"ה שם בשם מהר"ם).

סעיף ח

נתן ישראל קדרה על האש וסלקה, ובא עובד כוכבים והחזירה, אסור. אלא אם כן הגיע למאכל בן דרוסאי, שהוא שליש בישולו, כשסילקה.

סעיף ט

אם בישלו עובדי כוכבים כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל, יש לאסור, אלא אם כן הוא ערב שבת או ערב יום טוב או שיש הפסד מרובה בדבר. ויש מתירין בכל ענין, (טור בשם הרא"ש ור"ן ור"ף ומהר"ם ואו"ה וסמ"ק סימן שכ"ג שר' יקר עשה כן מעשה וכ"ה בכל בו וכ"פ בסה"ת ומרדכי ואגודה פא"מ ורא"ה בס' ב"ה וסמ"ג דף נ"ז ע"ב ושכן קבל מר"י ור' ירוחם ני"ז ח"ז שכן הסכימו רוב הפוסקים ולא כדת השיג הב"י בב"ה אר' ירוחם בזה עיין שם) וכן נוהגין.

סעיף י

הניח ישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה ראוי להתבשל עליהם כמאכל בן דרוסאי, ובא עובד כוכבים והפך בו ונתבשל, אסור.

סעיף יא

הניח ישראל על גבי האש, והניח עובד כוכבים לשמרו, והפך בו ואין ידוע עם סלקו העובד כוכבים עד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי, מותר. (דספק דבריהם להקל) (טור). וכן כל ספק בישולי עובדי כוכבים וכיוצא בו, מותר.

סעיף יב

דגים קטנים שמלחן ישראל או עובד כוכבים, הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול. ואם צלאן עובד כוכבים, אחר כן, מותרים. אבל דגים מלוחים גדולים, אינם נאכלים אלא ע"י הדחק; לפיכך אם צלאן עובד כוכבים, אסורים, ויש מתירין. הגה: וכן כל דבר שנאכל חי על ידי הדחק, ובשלו עובדי כוכבים, דינו כדגים גדולים (ד"ע). ובשר מלוח אינו נאכל כלל כמו שהוא חי, ואסור אם נתבשל על ידי עובד כוכבים (תוספות פ' החולץ).

סעיף יג

דג שמלחו עובד כוכבים ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה, הרי אלו מותרין, דמלוח אינו כרותח בגזירה זו, והמעושן אינו כמבושל. הגה: גם כבוש אינו כמבושל, דלא אסרו אלא בישול של אש (טור).

סעיף יד

ביצה, אף על פי שראויה לגומעה חיה, אם בשלה עובד כוכבים, אסורה.

סעיף טו

תמרים המרים קצת, שאינם נאכלים אלא על ידי הדחק, אם בשלם עובד כוכבים, אסורים.

סעיף טז

כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא. הגה: עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת, מותר למוצאי שבת, אפילו לבריא, ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים, דכל כה"ג היכרא איכא. (ב"י בשם הר"ן שכ"כ משם הרא"ה).

שו"ע יורה דעה קיד

סעיף א

כל שכר של כותים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש, אסור משום חתנות. ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם, מותר, שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו. ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי, מותר. וכן מי שלן בבית העובד כוכבים, חשוב כביתו, ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובד כוכבים. הגה: ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה (מרדכי בשם תוספות והרבה מן האחרונים ואגודה פא"מ ואו"ה כלל מ"ג ד"ו וסמ"ק דף קי"ג), וכן נוהגין להקל במדינות אלו.

סעיף ב

מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובד כוכבים, אף השכר אסור.

סעיף ג

יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן, מותר לשתותו בכל מקום, דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו.

סעיף ד

כל אלו המשקים, וכן החומץ של שכר, אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין, שאנו חוששים שמא עירב בהן יין ( עד שאין ס' לבטלו מרדכי בשם ראבי"ה). בד"א, כשמוכרים בחנות; אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית, מותר, ולא חיישינן שמא עירב בו יין, שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל. הגה: ואע"פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר, אין לחוש, דהוי נתינת טעם לפגם, גם בטל בס' (ארוך כלל מ"ד ובמרדכי פא"מ); גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין. וע"ל סימן קל"ד במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו, אם מותר או אסור.

סעיף ה

יין רמונים שמוכרים לרפואה, מותר ללקחו מהתגר אפי' שלא מהחבית, אע"פ שדמיו יקרים מהיין, משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה. (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה) (כן משמע מדברי הר"ן פא"מ ומרדכי ר"פ כיצד מברכין).

סעיף ו

צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו, אם נותנים בהם שמרים של יין. הגה: ואם דרכן ליתן בו שמרים, אסור לקנות מהם אם אין במשקה ס' מן השמרים (ב"י בשם תוספות ומרדכי). והוא דלא עבידי לטעמיה, דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א).

סעיף ז

שמן ודבש של עובדי כוכבים, מותרים, ואינם נאסרים משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום גיעולי עובדי כוכבים; וה"ה למים חמים שלהם.

סעיף ח

הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם, הכבושים מותרין, והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר, אבל הנמכרים בחנות, אסורים, שמא זילף עליהם יין. וכן זיתים שלהם הכבושים, מותרים, אפילו רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת, ולא חיישינן שמא זילף עליהם יין, ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם. הגה: דמאחר שהם חריפים, בלעו מן הסכין. אבל אם נכבשו בכלים של עובדי כוכבים, מותרים, דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפתן. וכן כל כיוצא בזה (ב"י בשם א"ח סימן תמ"ז). ועיין לעיל סימן צ"ו.

סעיף ט

הענבים שלהם, אפילו הן לחות הרבה עד שמנטפות, מותרות. וכן כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין וחומץ. וכן טרית (פי' חתיכות דג גדול הנקרא טונינ"א בלע"ז) שאינה טרופה. וכן ציר של דגים שיש בו כולכית. וכן עלה של חלתית, מותר.

סעיף י

אסור ליקח מהם קורט של חלתית וטרית טרופה וחילק, דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים, מפני שדגים טמאים מתערבים עמהם ואינו יכול להפרידם, וכבשים שדרך לפעמים שנותנים בהם יין. והני מילי לאסור באכילה, אבל בהנאה, מותר. ואם ידוע שהכל נותנים (בהם) יין, אסורים אפילו בהנאה. הגה: ומוכרו כולו, חוץ מדמי יין נסך שבו (בית יוסף וא"ח בשם רשב"א). ואם ידוע שעובד כוכבים אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין, אע"פ ששאר עובדי כוכבים דרכן לערב בו יין, מותר ליקח מכולן, כל זמן שלא ידוע כן בודאי שעירבו בו, דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו. וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן (מרדכי וארוך כלל מ"ד). ואם ידוע שמקצת עובדי כוכבים בודאי נותנים בו יין, ומקצתן בודאי אין נותנים בו יין, אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש. אבל אסור לקנות מהם בבתיהם, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ד"ע).

סעיף יא

המורייס (פי' שומן של דגים), במקום שדרכן לתת לתוכו יין, אסור. ואם היה היין יוקר מהמורייס, מותר. ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין, מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם ולשלחו על ידם (רשב"א).

סעיף יב

הרשב"א היה נזהר מהכרכום, מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש.

שו"ע יורה דעה קטו

סעיף א

חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד, מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו, והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל. הגה: ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחלת החליבה ויראה בכלי שלא יהיה בכלי שחולבין בו דבר טמא (א"ו הארוך כלל מ"ה). ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו, שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובד כוכבים (שם). מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם, כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לדבר טמא, מותר אפילו לכתחלה להניח אותן לחלוב, אע"פ שאין שם ישראל כלל, דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא (ש"ד סימן פ"ב בשם ר"ת ומהרא"י שם). אבל אם בית עובדי כוכבים מפסיק, צריך להיות ישראל, כאילו חולבות בבית עובד כוכבים (או"ה שם). ואפילו ישראל קטן או קטנה מועילים, דהעובד כוכבים מרתת לפניהם (ג"ז שם). ואם חלבו עובד כוכבים מקצת בהמות ולא היה שם ישראל, ואחר כך בא ישראל אל האחרים, עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל, מותר. (הגהות ש"ד). מיהו אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם, הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור אע"פ שאין דבר טמא בעדרו (ב"י בשם הר"ף ובשם סמ"ק). חלב של עובדי כוכבים אוסרים כלים שנתבשלו בהם כשאר איסור, אע"פ שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא. וכן גבינותיהם, (תשובת הרשב"א סימן קמ"ג ובארוך), אבל לא חמאה שלהם, אפילו במקום שנהגו בה איסור אינה אוסרת הכלים שנתבשלה בה ולא תערובת שלה, שאם נתערבה בהיתר, הכל שרי (בערוך) כדלעיל גבי פת של עובדי כוכבים. ועיין לעיל סימן קי"ב (תשובו' מהרי"ל ל"ח /ל"ה/ ואו"ה שם). חלב של עובדי כוכבים שנאסרה, אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות או חמאה ממנה, אלא נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור (מרדכי פא"מ ואגודה שם ותשובת מהר"ם סי' רי"ו ואו"ה ורשב"א וב"י ונ"ל שכ"ד הרמב"ם ודלא כהר' המגיד).

סעיף ב

גבינות העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה. ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה. הגה: וכן המנהג, ואין לפרוץ גדר (ב"י), אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר (אגור פ' שואל). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה, יש להתיר בדיעבד, כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא מאחר שעשה גבינות מן החלב, כי דבר טמא אינו עומד, ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים מאחר שדעתו לעשות גבינות (הגהות אשיר"י פא"מ ובארוך). ומכל מקום אסור לאכול החלב כך (שם).

סעיף ג

החמאה של עובדי כוכבים, אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר. ואם רוב בני המקום נוהגים איסור, אין לשנות. ובמקום שאין מנהג, אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב, מותרת. הגה: גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב (ב"י). ואם בשלה עובד כוכבים, מותרת, דסתם כליהם אינן בני יומן (ב"י לדעת הפוסקים). ואם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלים אותה, אוכל שם עמהם, אבל אסור להביאה עמו ולאכלה במקום שנוהגים בה איסור, אם לא שיש בה היכר שהיא ממקומות המותרים. וההולך ממקום שנהגו בה היתר למקום שנהגו שם איסור, אסור לאכלה שם (ארוך). וי"א דה"ה אם הובאה ממקום היתר למקום איסור, נמי אסורה, אפילו יש בה היכר (תשובת מהרי"ל סימן ל"ה). והכי נהוג.

שו"ע יורה דעה קיח

סעיף א

יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שהפקיד או שלח ביד עובד כוכבים, צריך שני חותמות. אבל יין מבושל ושכר, או יין שעירבו בו דברים אחרים, כגון דבש, וכן החומץ וחלב ומורייס ופת וגבינה וכל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עובד כוכבים, מותר בחותם אחד. ויש אומרים שאף בדברים שצריכים שני חותמות, לא אמרו אלא בשולח על ידי עובד כוכבים שאינו עתיד לראות החותם, אבל מפקיד שעתיד לראות חותמו די בחותם אחד, כי הוא ירא. ואף השולח, אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובד כוכבים שהודיעו לחבירו, די בחותם אחד. הגה: ויש אומרים דלא בעינן ב' חותמות רק בישראל חשוד, אבל בעובד כוכבים, הכל שרי על ידי חותם אחד (טור והפוסקים בשם ר"ת). ובדיעבד יש לסמוך על זה (ארוך כלל כ"ג והגהות מיימוני ותוספות).

סעיף ב

כיון שהחתימו כראוי שני חותמות, דברים שצריך שנים, ואחד בדברים שדי באחד, אין צריך לחזור אחריו לראותו. אבל אם חזר על חותמו ולא הכירו, אסור אפילו עשה שתי חותמות (סעיף זה כפול בסימן ק"ל ס"ח). הגה: ומיהו דווקא אם הוא דבר שיש לחוש שהחליפו ונהנה בחליפין (טור וב"י בשם תוספות ושאר פוסקים), או הוא יין ויש לחוש שאסרו בנגיעה. אבל אם רואה הדבר ששלח או הפקיד והוא טוב כמו ששלח, ולא נהנה העובד כוכבים אם החליפו, לא חיישינן, אף שהחותם מקולקל. ועיין לקמן סוף סימן ק"ל מדינים אלו.

סעיף ג

אות אחת חשוב כחותם א' שתים, הוי כשתי חותמות. ודפוסים, אע"פ שיש בהם כמה אותיות, לא חשיבי אלא כחותם אחד, כיון שקובעין אותם בבת אחת. ויש אומרים שבמקום שמצויים משומדים ועובדי כוכבים שיודעים לכתוב, אין כתב סימן אלא למי שמכיר הכתב.

סעיף ד

מפתח וחותם הוי ב' חותמות. אבל בדברים שדי בחותם אחד, אם לא היה בו אלא מפתח לא חשיב חותם. הגה: אם שולח איזה דבר בשק וחתם השק, אינו אפילו כחותם אחד (כל בו בשם הרי"ף ואו"ה וט"ו ר"ס ק"ל), אלא אם כן הפך התפירות לפנים (ארוך). ואם חתם הדבר ששלח וגם השק, הוי כב' חותמות (כל בו שם).

סעיף ה

אם שלח על ידי עובד כוכבים, ירך בלא חותם, אם היא חתוכה כדרך שישראל חותכה אחר חטיטת הגיד, כשרה. וכן כל חתיכה שניכר בה ניקור הישראל, כגון בנטילת חוט דידא וחוט שאצל החזה וכיוצא בו. הגה: ושאר החתיכות שעמהן, אם יש לחוש להם שהוחלפו, אסורות (כך דקדק התה"ד סי' ר' /ר"ו/ מאשירי פג"ה). ודווקא בבשר או שאר איסור דאורייתא, אבל אם שלח איסור דרבנן, כגון גבינות שיש לחוש שמא החליפם העובד כוכבים, אם מכיר קצתם שלא הוחלפו, כולם מותרות, אם אותן שלא הוחלפו הם היותר טובים ששלח, דודאי אם החליף היה לוקח הטובים שבהם (שם).

סעיף ו

שלח על ידי עובד כוכבים בהמה או עוף שחוטים, בלא חותם, אסורים, שאין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו.

סעיף ז

אם שלח על ידי עובד כוכבים, בלא חותם, אם אותו מקום מעבר לרבים, מותר, שהוא ירא שמא יראנו אחד מהעוברים ויתפוס עליו כגנב. ומיהו לכתחלה לא ישלח על ידי עובד כוכבים בלא חותם.

סעיף ח

הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ, נאמן עליו אף על פי שאינו מוחזק בכשרות, ואין חוששין שמא יחליף. ואפי' עבדי ישראל ואמהותיהם נאמנים בדבר זה. ויש מי שאומר שאם הוא חשוד לאכול דברים שאין דרך הרבים להקל בהם, אף הוא חשוד להחליף.

סעיף ט

בשר הנמצא ביד עובד כוכבים וכתב עליו חותם או כשר, אע"פ שאינו יודע מי כתבו, כשר, דמידע ידיע שהוא של ישראל. והוא שלא יהיו מצוים שם עובדי כוכבים היודעים לכתוב. הגה: וכן מותר לקנות גבינות החתומים כדרך שישראל חותמים (מרדכי פא"מ). ודוקא מקום שאין לחוש שמא נשארו הדפוסים ביד עובדי כוכבים וקבעו אותם בגבינותיהן (א"ו הארוך). ויש אוסרים בכל זה, מאחר שלא ידענו מי כתבו או חתמו (רשב"א סימן קט"ו /ק"ט/ מהרי"ק סוף שורש ל"ג) ובדיעבד אין להחמיר.

סעיף י

המניח עובד כוכבים בביתו, ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה, אם הוא יוצא ונכנס או אפילו שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות, מותר, ולא חיישינן שמא החליף, אפילו אם הוא נהנה בחליפין, והוא שלא סגר הבית עליו (טור והמחבר ר"ס קכ"ט), לפי שהוא מתיירא בכל שעה לאמר: עתה יבוא ויראני. אבל אם הודיעו שדעתו לשהות, אסור. ואם אינו נהנה בחליפין, מותר בכל ענין, דלא חיישינן שמא החליף להכשילו, כיון שאין לו הנאה בדבר.

סעיף יא

ישראל ועובד כוכבים ששפתו ב' קדירות זו אצל זו, זה בשר שחוטה וזה בשר נבלה, מותר, ואין לחוש שמא כשהחזיר הישראל פניו החליף העובד כוכבים שחוטה בנבלה, אפילו אם של ישראל משובח, ואפילו פיהן מגולה, מותר, ואין לחוש שמא יתזו ניצוצות מזו לזו. ( וה"ה בשני דברים צלוים זה אצל זה (מרדכי פא"מ). אבל לכתחלה יש ליזהר אפילו בב' קדרות) (טור).

סעיף יב

יש להחמיר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין ישראל בבית; הגה: ואינו יוצא ונכנס (תשובת הרא"ש כלל י"ט). ואם אירע קלקול שנתנה דבר איסור בקדירה, אין להאכילה אותה מאכל, שלא ירגילה בכך (בית יוסף בשם שבולי לקט).

סעיף יג

ישראל שעשה גבינות בבית עובד כוכבים וחתמם בחותם דפוס של עץ ושכח הדפוס בבית העו"ג, אין חוששין שמא זייף העובד כוכבים וחתם אחרים באותו דפוס. וכן אין לחוש שמא החליק העובד כוכבים פני הגבינות בשומן חזיר. הגה: וי"א דאין להתיר אם שכח הדפוס בבית עובד כוכבים, אלא אם כן הניחו מונח על הגבינות שעשה הישראל, אבל אם הניחו כך ויש לחוש שמא עשה גבינות קטנים והחליפם בגדולים או היותר טובים, אסור (ארוך כלל מ"ז דין ב'). ובמקום הפסד יש להתיר בכל ענין.

שו"ע יורה דעה קיט

סעיף א

החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם; ואם נתארח עמו, לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם. הגה: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד, רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור. מיהו אם נתארח אצלו, אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פי"א דמ"א ופ"ג דין כ"א).

סעיף ב

אם אינו חשוד לאכול דברים אסורים, אבל הוא חשוד למכרם, מתארח אצלו ואוכל עמו. וכן אם שולח לביתו, מותר, דחזקה שמה שהוא אוכל משגר לו. ( עובר עבירה לתיאבון, לא מקרי חשוד) (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף ג

מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים, כדי שיתקן או יבשל לו, ולא חיישינן שמא יחליפנו, כיון שאינו חשוד על הגזל. ואם נותן למי שחושש בתקנתו, והוא חשוד לאכול דברים האסורים, אסור, שמא יתקלקל מה שנותן לו ויחליפנו בשלו. כיצד, הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור, אסור, שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה ולפיכך מחלפת לו רע בטוב. וכן הנותן לפונדקית החשודה, פעמים שבושה מהאכסנאי ומחלפת לו רע בטוב. ( ומכל מקום מותר להפקיד אצלו ושיחזיר לו הדברים כמו שהפקידו אצלו) (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף ד

החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים, אבל כל מה שצריך לאותו דבר, חשוד גם עליו. כגון מי שהיה חשוד למכור חלב במקום שומן, והיה מרגיל הנערים לבא לקנות ממנו באגוזים שהיה נותן להם, קונסים אותו שלא ימכור אפילו אגוזים.

סעיף ה

החשוד על איסור חמור, חשוד על הקל ממנו בעונש, אלא אם כן חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור.

סעיף ו

החשוד על שני דברים, וחזר בו ויצא מידי חשד שניהם, ואח"כ נחשד על אחד מהם, אפילו הוא הקל שבשניהם, חוששין שמא חזר לסורו בשניהם, וחשוד על שניהם.

סעיף ז

מי שהוא מפורסם באחד מעבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת בפרהסיא, או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל, נאמן בשאר איסורים. ובשל אחרים נאמן, אפילו על אותו דבר, לומר מותר הוא. הגה: מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה, לא מקרי חשוד (רשב"א סימן ס"ד), מיהו לאותו דבר אינו נאמן. מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי, או מכח חומרא שהחמיר על עצמו, מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר, דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור (הגהות מרדכי פ"ק דיבמות ובנימין זאב שי"ב ור' ירוחם סוף נתיב ג' בשם הרמ"ה).

סעיף ח

החשוד על הדבר אינו נאמן עליו, אפילו בשבועה.

סעיף ט

גר מעובדי כוכבים שחזר והמיר מחמת יראה, וכן ישראל שחטא מחמת יראה שלא יהרגוהו, ישראל גמור הוא ושחיטתו מותרת ואינו אוסר יין במגעו.

סעיף י

מסור, שחיטתו כשרה ונאמן על האיסורים. (וע"ל סימן ב' דיש פוסלים שחיטת מסור).

סעיף יא

מומר שבעיר אחת מאמין בעבודת כוכבים, בפני עובדי כוכבים, ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי, אינו עושה יין נסך.

סעיף יב

האנוסים שנשארו בארצותם, אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ואין בידם להמלט למקום שיוכלו לעבוד את ה', סומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען.

סעיף יג

המוכר לחבירו דבר שאסור באכילה, אם עד שלא אכלו נודע, יחזיר לו מה שקנה ממנו והוא יחזיר לו הדמים. ואם משאכלו נודע, מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים. ואם מכרו הלוקח לעובד כוכבים או השליכו לכלבים, ישלם לו דמי טריפה. ואם היה דבר שאינו אסור באכילה אלא מדברי סופרים, או אם היו הפירות קיימים מחזיר הפירות ונוטל דמיו, ואם אכלם מה שאכל אכל ואין המוכר מחזיר לו כלום. וכל אסורי הנאה, אפילו מדברי סופרים, מחזיר הדמים ואין בו דין מכירה כלל.

סעיף יד

המוכר בשר, ואח"כ נודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן, דינו כמוכר דברים שאסורים מדברי סופרים. הגה: ואם מכר לו דבר מבהמה שאיתרע חזקת כשרות, דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבדוק אם היא כשרה וצריכים לאסרה מספק, אפילו הכי הוי כאלו היתה ודאי טריפה וצריך להחזיר הדמים (תשובת ריב"ש).

סעיף טו

המוכר דברים האסורים, מעבירים אותו ומשמתים אותו; ואין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב, או ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב, שוודאי עשה תשובה בלא הערמה, כיון שאינו חס על ממונו.

סעיף טז

טבח שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להכשיל הציבור להאכילם טריפות, כגון שחתך הסרכות, מסלקין אותו; ומכל מקום פטור מלשלם דמי הבהמה לבעלים.

סעיף יז

טבח שיצאת טריפה מתחת ידו, אין לו התנצלות לומר: שוגג הייתי.

סעיף יח

טבח שיצאו טריפות מתחת ידו, מחמת שאינו בקי, יש לו תקנה שילמד ויחכם. הגה: והא דצריך לילך למקום שאין מכירין אותו ולעשות תשובה, היינו שעשה במזיד או מוחזק לכך, אבל אם נוכל לומר שבטעות נעשה לו, סגי בקבלת דברי חבירות ויעשה תשובה לפי ראות עיני הדיין (תשובת הרא"ש ותשובת הריב"ש). וע"ל סוף סימן ס"ד.

סעיף יט

האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים: קנה לי גבינה כשרה מן המומחה, והלך והביא לו ואומר לו: כשרה, מהמומחה קניתי, אינו נאמן. מאיש פלוני מומחה קניתי, נאמן. הביא לו מנחה בשם אחד מהמומחין, נאמן, שאינו חשוד להחליף. במה דברים אמורים, כשאינו חשוד על הגזל, אבל אם הוא חשוד על הגזל כ"ש שהוא חשוד על החליפין. ( וכל זה אינו נוהג בחשוד על איסור דאורייתא) (ב"י).

סעיף כ

החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילים להקל בהם, אף הוא חשוד להחליף. וי"א שאין מפקידין אצלו דבר האסור מן התורה, אלא בשני חותמות (וע"ל סי' קיח ס"ח).

שו"ע יורה דעה קכג

סעיף א

סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה. וה"ה למגעם, ביין שלנו. הגה: משום גזירת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, י"א דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה; וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו. ולכן מותר לגבות בחובו מן העובדי כוכבים סתם יינם, מפני דהוי כמציל מידם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ומרדכי). וה"ה בשאר הפסד, כגון אם עבר וקנה או מכר, אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו (הגהות מיימוני פ"ח דמאכלות אסורות והגהות אשיר"י ומהר"ם פדואה סי' מ"ו /ע"ו/). ויש מקילין גם בזה, וטוב להחמיר. וע"ל סימן קל"ב (שם בשם סמ"ג ואגור בשם הגאונים).

סעיף ב

אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה (ועיין לקמן סוף סימן קנ"ה).

סעיף ג

יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים, מותר. ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח על גבי האש.

סעיף ד

יין שמערבין בו דבש ופלפלין, אם נשתנה טעמו מחמתם אינו נאסר במגע עובדי כוכבים. ( והוא הדין בדבש לחוד או פלפלין לחוד) (ב"י בשם תשובת רשב"א).

סעיף ה

תבשיל שיש בו יין ונגע בו העובד כוכבים, אפילו קודם שהרתיח, אין בו משום יין נסך. הגה: ודוקא תבשיל שאין היין ניכר בו בעין, אבל בשומן וחרדל שנתנו בו יין והוא בעין צף למעלה, הוי בו משום יין נסך (תוספות בשם ריצב"א). ונראה דווקא אם לא נשתנה טעמו מחמת דבר המעורב בו (ד"ע). ואם נתערב ביין מבושל, אם יש בו דבש לכולי עלמא שרי, דהא לא גרע מאילו היה דבש לחוד (הג"א פא"ם וד"ע). ואם אין בו דבש, י"א דמשערין כאילו היה המבושל מים, (ב"י בשם רשב"ץ והג"א שם) וי"א דאם המבושל רוב, אין בו משום מגע עובדי כוכבים (ב"י בשם גדולי הדור). ויין שנקרש, אין בו משום מגע עובדי כוכבים (חידושי אגודה), וכ"ש אם נגע בחרס הבלוע מיין (הגהות אשירי).

סעיף ו

חומץ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, אינו נאסר במגע עובדי כוכבים (רשב"א ור' ירוחם ומרדכי).

סעיף ז

אם מצא חבית יין שנתחמץ עד שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, ותוך שלשה ימים למפרע נגע בו העובד כוכבים, אין לחוש למגעו (נימוקי יוסף פרק המוכר פירות).

סעיף ח

מי הבוסר נאסרים במגע עובד כוכבים. הגה: יין מזוג, כל זמן שיש בו טעם יין, אסור (טור). ויש מתירין בששה חלקים מים (ב"י בשם הרשב"א), כמו שיתבאר סימן קל"ד.

סעיף ט

מים שנותנים על החרצנים שלנו שנדרכו ברגל ולא נעצרו בגלגל וקורה, פעם ראשון ושני אסור אפילו לא מצא כדי מדתו. ואם נעצרו בגלגל, אין בהם משום יין נסך, אלא א"כ נתן ג' מדות מים ומצא ד'. ויש מי שאומר שאין להתיר מגע עובדי כוכבים בשום תמד (פי' מים שנותנים על החרצנים והזגין וקובלת טעם היין), כל שהוא משובח לשתיה, משום דמחליף ביין גמור.

סעיף י

יש להזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות על ידי עובדי כוכבים או כנענים, אפילו אחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני.

סעיף יא

שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתן, פעם ראשון אסור אם נגע בהם העובד כוכבים, ופעם שני מותר. אבל שמרים של עובדי כוכבים, לעולם אסורים אפילו לא מצא אלא כדי מדתן, אפילו תמדן כמה פעמים. ( יין צמוקים, פי' שנתן מים על ענבים יבשים, הרי זה כיין, ומתנסך) (בארוך סוף כלל כ"ב ותשובת ר"ל ב"ח =בן חביב= סימן מ"א).

סעיף יב

חביות שפינה שמריהן ושכשכן במים, אין לחוש אחר כך לשום מגע, לפי שהיין בטל במים ששכשך בהם.

סעיף יג

חרסים שבלעו יין של עובדי כוכבים הרבה, עד שכששורין אותם במים פולטים יינם, אסורים בהנאה.

סעיף יד

החרצנים והזגים של עובדי כוכבים, וכן שמרי יין שלהם, תוך י"ב חודש אסורים בהנאה ולאחר שנים עשר חדש מותרים אפילו באכילה. וה"מ כשתמדן במים בתחלה, אבל אם לא תמדן, אסורים לעולם אפילו יבשם בתנור. הגה: וזה לא מיירי אלא בחרצנים שהיו על היין נסך, אבל אם שולה החרצנים מן הגת קודם שהמשיך היין, כמו שיתבאר, אינן אסורין (ב"י בשם הרי"ף והרשב"א). וכן אלו שדורכים הענבים בחבית, אע"פ שהיין צף עליהם למעלה, מותרים (כל בו).

סעיף טו

המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם, כל העיסה אסורה בהנאה. (ואם דרך העובדי כוכבים לחמץ בהם אם מותר לקנות מהם, עיין לעיל סי' קי"ד).

סעיף טז

יש מי שאומר שתמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בו היתר, שמשתמשין בכלי עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש או לאחר מילוי ועירוי ואין מקליפים התמצית הנקרש עליו, שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא.

סעיף יז

מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובדי כוכבים, משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך על הגת בעצמו, כי הגת הוא מדרון. ואם פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון, ונשאר היין לבדו עומד, נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת, אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים, אם יש הם טופח על מנת להטפיח. אבל כל זמן שלא הבדיל היין ( עד שולי הגת) (ב"י בשם תוספות והרא"ש ומרדכי) מן החרצנים והזגים, לא הוי המשכה.

סעיף יח

אם מילא מהגת כוס יין וכיון לשלותו (פי' להסירו מענין של נעלך) (יהושע ה, ט"ו) מהחרצנים והזגים, הוי המשכה. וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה, נקרא המשכה (סה"ת וסמ"ג), כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מהחרצנים והזגים. אבל אם לקח החרצנים עם היין, לא הוי המשכה. ואפילו אם לקחן עובד כוכבים ביחד, מותר להחזיר המותר.

סעיף יט

גיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית העובד כוכבים, יש לאסור שמא המשיך ממנה.

סעיף כ

גת שהיא סתומה ומליאה, דלא שייך בה המשכה, וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לתוך סל שלפני הגת שהיין מסתנן בו, אין על מה שבגת תורת יין אלא על מה שבסל בלבד, ואם נגע עובד כוכבים בסל, נאסר. ואם החזירו לגת, נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערב בו. ואם יש בחרצנים וזגים שבגת ס' כנגד יין שנפל בו מהסל, מותר.

סעיף כא

אין דורכין עם העובד כוכבים בגת ( או גיגית) (מרדכי ותוספות פ' ר"י ומהרי"ק שורש ל"ב), שמא יגע בידים וינסך, ואפילו היה כפות. הגה: ואם דרך כל מה שנמשך מכחו ויצא לחוץ, נאסר (וע"ל סימן קנ"ד). והא דאין דורכים עם העובדי כוכבים, היינו בגיגית או בגת שדרך להמשיך משם היין, וגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה. אבל בעריבה, שאין דרך למשוך משם, מותר לדרוך עמו; וכן לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה, הואיל ואין דרך למשוך בעריבות. (מהרי"ק שורש ל"ב ועס"ק מ"ו).

סעיף כב

עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו, והרי ישראל עומד על גבו וישראל הוא שכנסו בחבית, הרי זה אסור בשתייה.

סעיף כג

אם חבית של יין נסך מונחת עם חביות כשרות, צריך לעשות לה היכר.

סעיף כד

אגוא"ה ארדיינט"י של עובדי כוכבים, אסור בהנאה כיין עצמו. הגה: ופירוש דבריו: יין שרוף שעושין מיין נסך, אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך, הרי הוא כאיסור עצמו (ריב"ש סימן רצ"ה /רנ"ה/).

סעיף כה

מותר ליקח מהעובד כוכבים קוליינדר"י קונפיט"י, אע"פ שנותנין הקוליינדר"י בחומץ. (משום דהוי נתינת טעם לפגם. ועיין לקמן סוף סימן קל"ד).

סעיף כו

דבש של ישמעאלים, אסור. הגה: מי ששתה יין נסך בשוגג, י"א שיתענה ה' ימים נגד ה' פעמים גפן שבחומש (ר"ל לבד משנה תורה), ויתכפר לו (תשובת הרא"ש).

שו"ע יורה דעה קלא

סעיף א

ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל, בין שמכרו לישראל ולא פרע לו מעות, בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע"י לישראלים, אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר, מותר אפילו בלא חותם, אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם. ואם אין ישראל דר באותה חצר, אם דר ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים, מותר אם יש לישראל מפתח וחותם ( ובדיעבד אפילו בחותם אחד כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ל). ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים, אף על פי שישראל דר בעיר, או בעיר שכולה עובדי כוכבים אפילו הבית פתוח לרשות הרבים, אסור אפילו בחותם תוך חותם, עד שיהא ישראל יושב ומשמר. ויוצא ונכנס, הרי הוא כיושב ומשמר. במה דברים אמורים, כשהיין בבית העובד כוכבים בעליו, אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר, מותר במפתח וחותם, והוא שלא יהא עובד כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין, שאם הוא כפוף תחתיו בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו, הוי כאלו הוא ברשות בעל היין. ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר, ואין לה חומה דלתים ובריח, בענין שיכולים לבא לשם בכל שעה שירצו, חשוב כישראל דרים שם. ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר כנגד פתח הבית חלון פתוח לרשות הרבים, או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית, חשוב כפתוח לרשות הרבים. ( וכבר נתבאר סוף סי' ק"ל דחלון פתוח לא מהני רק ביום ולא בלילה) (ראב"ד והגהת אשיר"י ממהרי"ח ס"פ ר' ישמעאל ותוס' שם). ואם כתב העובד כוכבים לישראל: התקבלתי, אם כשיבא ישראל להוציאו אינו מעכב עליו, הרי הוא כיינו, ומותר במפתח וחותם, ( ובדיעבד אפילו בחותם א'), אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים. ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו, דינו כאלו לא כתב התקבלתי. הגה: ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל ענין (טור בשם בעל התרומות). ויש לסמוך עליו, להתירו בהנאה אבל לא בשתייה (ר"ן בתשובה).

סעיף ב

עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם, מותר. הגה: ישראל ועובד כוכבים שטהרו יינו של עובד כוכבים א' בשותפות, והמפתח ביד ישראל, אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם, כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ל, ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים (תשובת רשב"א ועיין בב"י ס"ס ק"ל).

שו"ע יורה דעה קלד

סעיף א

יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר, אוסר בהנאה בכל שהוא. בד"א, כשהורק היין המותר על טפה של יין נסך, אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן (פי' פך קטן) לתוך הבור של יין, אפילו עירה כל היום כולו, ראשון ראשון בטל. עירה מהחבית, בין שעירה מהמותר לאיסור או מהאיסור למותר, הכל אסור, מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול.

סעיף ב

יין שאינו אסור אלא בשתייה, אינו אוסר אלא בששים. נתערב סתם יינם ביין מותר, הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה, וימכור כולו לעובד כוכבים, ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח, ויהנה בשאר המעות. וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות, הכל אסורים בשתייה ומותרים בהנאה, ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לעובד כוכבים. וכן בחביות של סתם יינם. הגה: הא דחבית של יין נסך אוסר כל החביות שנתערבה בהן, היינו דוקא בחביות גדולות שחשובות ואינן בטלות, אבל אם הם קטנים ואינם חשובים, חד בתרי בטיל, כמו בשאר איסורים (תא"ו נ' י"ז). ואפילו בגדולות, אם נפל אחד מן התערובת לים או נשרף, האחרים כולם מותרים כמו בשאר איסורים. (ג"ז שם) וע"ל סימן ק"י. ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים, (תשובת הרא"ש כלל כ"ט ומרדכי פרק השוכר ובארוך כלל ט"ז דין י"ד ור"ש סוף תרומות וע"פ), וכן נוהגין להקל. ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ"ו, אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור (ב"י).

סעיף ג

מים שנתערבו ביין, או יין במים, בנותן טעם; מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים, שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור. אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר, ראשון ראשון בטל. והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט. ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם, אוסר. והיאך יהיו המים אסורים, כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים. הגה: דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל, ואח"כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר, והוא מחלוקת בין הפוסקים. ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר.

סעיף ד

בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחלה ואח"כ נפל לתוכו יין נסך, רואין את יין ההיתר כאילו אינו, והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך, הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר. ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר, אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף, אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור, מותר.

סעיף ה

כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין, ששה חלקים כנגדו. וכל שיש במים כשיעור הזה, מותר אפילו בשתייה. הגה: ואם אין במים כשיעור הזה, מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו. (הרשב"א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר"ן פרק השוכר). מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד, שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות). וה"ה בכל דבר שנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים, דינא הכי. (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הראב"ד) ועיין לקמן סימן קל"ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך, כיצד משערים לבטלו.

סעיף ו

חומץ (של) עובד כוכבים שנפל לתוך יין של היתר, או יין (של) עובד כוכבים שנפל לחומץ (של) היתר, בנותן טעם.

סעיף ז

חומץ של יין של עובד כוכבים שנפל לתוך חומץ שכר, אוסר בכל שהוא, מפני שהוא במינו, ששניהם חומץ הם.

סעיף ח

יין (של) עובד כוכבים, בין ישן בין חדש, שנפל על ענבים, אם הם שלימות ידיחם והם מותרים באכילה. ואם הם מבוקעות או שניטל עוקצן, אם יש בו בנותן טעם, אסורות באכילה ויעצרם וימכרם לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבהן, אבל לא ימכרם כמו שהן, שמא יחזור וימכרם לישראל. ואם אין בו כדי ליתן טעם, מותרות באכילה.

סעיף ט

יין (של) עובד כוכבים שנפל על גבי תאנים, מותרים, מפני שהיין פוגם בטעם התאנים.

סעיף י

נפל על עדשים ושעורים וכיוצא בהם, ידיחם והם מותרים. ואם עבר עליהם זמן רב, ודאי בלעו ואין להם היתר בהדחה, ומשערים אותם בנותן טעם.

סעיף יא

נפל על גבי חטים, אין להם היתר בהדחה מפני שמתוך שיש בהם סדק היין נבלע בהם. לפיכך אם יש ביין כדי ליתן טעם, אסורות באכילה. ולא ימכרם לעובד כוכבים, שמא יחזור וימכרם לישראל, אלא כיצד עושה, טוחן אותם ועושה מהם פת ומוכרה לעובד כוכבים שלא בפני ישראל. ואם הוא במקום שנהגו לאכול פת עובד כוכבים, אין להם תקנה (למכרם לעובד כוכבים, כי אם בפרוסות, שאסור לקנות מעובד כוכבים בכל מקום) (כל בו) (כדלעיל סימן קי"ב).

סעיף יב

חומץ יין של עובד כוכבים שנפל לתוך גריסין רותחין, פוגמין ומותרים. אבל לתוך צוננים משביחים ואסורים, אפילו הרתיחן אחר כך וחזרו להיות טעם לפגם. הגה: ובשמים הבלועים מיין נסך ונתנם לתבשיל, אם יש ששים נגד יין הבלוע בהן, הכל שרי אע"ג דהבשמים לטעמא עבידי, הואיל ואין אסורים מחמת עצמן, בטילי. ואם היין שבהן הוי לפגם בתבשיל, אפילו ס' אינו צריך (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף יג

כל המשקים של עובדי כוכבים שדרכם לערב בהם יין או חומץ, אסורים. הגה: ועיין לעיל סימן קי"ד. וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח, או שאינו פוגם, אבל אם הוא לפגם, כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנים בו יין או דם ללבנו (מרדכי פא"מ), או דיו של עובד כוכבים (ר"ת), מותר, דכל זה הוי לפגם. וה"ה בכל כיוצא בזה. ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים, מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו (ת"ה סימן קכ"ט כל בו בשם הר"ף). ועיין לעיל סימן קכ"ג דנוהגין היתר בדבר שנותנין בו חומץ, הואיל והוי לפגם, ונראה דהוא הדין בדיו, אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי.