*Many of these mekorot are found in Rav Yatz Rimon's book on hilchot shabbat.

כבוד ועונג שבת

1. האם מצוות כבוד ועונג שבת דאורייתא או דרבנן?

א. ספרא אמור יב

קדשהו, במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה.

ב. ישעיהו נח

(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: (יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:

ג. שבת קיח:

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז) והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת. - במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא.

ד. רמב"ם הל' שבת ל:א

ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים, שבתורה זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר (ישעיהו נ"ח) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד.

ה. יראים מצוה צט

מצות עונג שבת גמרא גמירי לה עד דאתא ישעיה ואסמכה אקרא דכתיב וקראת לשבת עונג

ו. שו"ת חתם סופר, אורח חיים קסח

הרמב"ם (פרק ל מהל' שבת ה"א) כתב, עונג שבת וכבודו הוא מדברי סופרים דכתיב בישעיה וקראת לשבת עונג. והנה אין כוונתו שהוא רק מצוה דרבנן או מדברי קבלה כמו פורים, אלא דאורייתא ממש נאמרה למרע"ה בעל פה הלכה למשה מסיני ואתי ישעי' ואסמכיה אקרא, דאלת"ה שהיא הלכה למשה מסיני, אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה [שבת ק"ד ע"א], אע"כ הלכה למשה מסיני היא ורמב"ם קרי לי' דברי סופרים כדרכו של רמב"ם בקידושי כסף...

2. איזהו כבוד ואיזהו עונג

א. רמב"ם הל' שבת פרק ל'

כבוד

ב. איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך.

ג. ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת...

ד. אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת... כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול.

ה. מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו, וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן.

ו. אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו...

עונג

ז. איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח...

ט. חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה... וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

י. אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת, ואסור לקבוע סעודה על היין בשבת ובימים טובים בשעת בית המדרש, אלא כך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה וילך לבית המדרש יקרא וישמע עד המנחה ויתפלל מנחה ואחר כך יקבע סעודה שלישית על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת.

ב. ביאור הגר"א, אורח חיים תקכט:ד

ורצונו לומר, עונג הוא בשבת עצמו, וכבוד הוא בערב שבת.

3. חשיבות הטרחה בעצמו לכבוד שבת

א. קידושין מא.

אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא.

ב. רמב"ם הל' שבת ל:ו

אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח.

ג. ר' צדוק הכהן, פרי צדיק בראשית

ומכללות דברי הרמב"ם שם... למדתי והבנתי דכל מה שאדם טורח מקמי שבתא לצורך שבת, הכל בכלל כבוד הוא, ואפילו יהיה הטורח לצורך דבר של עונג. וכן בדין, כי העונג אינו אלא בשעה שמתענג ביומו, אבל מצות כבוד הוא כל מה שעושה לכבודו... כן דרך לטרוח לכבוד המלך טרם בואו, וזהו עיקר כבודו, בטורח שהוא עוד טרם בואו.

ד. מאור ושמש (ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין)  פ' כי תשא

יש השראת קדושה לכל אדם בשבת. ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשווה, רק יש בני אדם אשר מרגישים כל כך רק מעט מן המעט, ויש שיש להם הרבה קדושה מאוד... והכל הוא לפי הכנת בני אדם, אשר מוכן מערב שבת לשבת

4. דיני כבוד שבת בשבת עצמה

א. שבת קיג.-קיג:

וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ממצוא חפצך - חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין. ודבר דבר - שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור - אסור, הרהור - מותר.

ב. רמב"ם הל' שבת כד:א

יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו משום שנאמר (ישעיהו נ"ח) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי ונאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה או היאך יבנה בית זה ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור שנאמר ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר.

ג. שם הלכה ה

מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש, ומחשבין חשבונות של מצוה ומודדין מדידה של מצוה כגון מקוה לידע אם יש בו כשיעור או בגד לידע אם מקבל טומאה, ופוסקין צדקה לעניים, והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואפילו לטרטיאות וטרקלין של גוים, לפקח על עסקי רבים בשבת, ומשדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, ומבקרין חולין ומנחמים אבלים, והנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין, ואומר לו לך למקום פלוני לא מצאת שם הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים, ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח, שכל אלו וכיוצא בהן מצוה הן ונאמר עשות חפציך וכו' חפצך אסורין חפצי שמים מותרין.

ד. שלחן ערוך אורח חיים שו:ח

הרהור בעסקיו, מותר; ומ"מ משום עונג שבת, מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה.

ה. שם שא:א-ב

א. אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו. הגה: ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת, אם אפשר לו בפחות (א"ז והג"א פרק מי שהוציאוהו).

ב.       בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר. וכן לראות כל דבר שמתענגים בו (וכן מותר לטייל ב"י).

ו. שם שז:טז

מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים. הגה: ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות, היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז, אבל בלשון הקודש,  שרי. (וכנ"ל מלשון שכתבו התוספות פרק כל כתבי, וכן נהגו להקל בזה).

ז. משנה ברורה שם

ולענין קריאת צייטונגי"ן (=עיתונים) בשבת אף שבתשובת שבות יעקב מקיל בזה הרבה אחרונים אוסרין מפני שיש בהם ידיעה מעניני משא ומתן:

ח. ערוך השלחן אורח חיים רצ:ב

ואחר סעודת שחרית ואחר השינה קובעים מדרש לקרוא בנביאים ולדרוש בדברי אגדה. והטור הביא מדרש, שאמרה תורה לפני הקב"ה: כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמו. והם בטילין ממלאכתן ויכולין לעשת בך...ובתנחומא... אמר ךן הקב"ה למשה: רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להיכנס בבתי כנסיות ובתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים... וביותר מוטל עסק התורה בשבת על בעלי בתים הטרודים בכל ימות החול בפרנסתם...

5. עונג סובייקטיבי

א. בית יוסף אורח חיים רפ"ח

כתב האגור (סי' תב) בשם שבלי הלקט (סי' צג) דאיתא בהגדה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת ואמר זהו עונג לי יש מוכיחין מכאן שאדם שמזיק לו אכילתו דאז עונג לו שלא לאכול וכמעט שהוא אסור לאכול דהא מצער ליה במה שאוכל

ב. שלחן ערוך שם

י"א שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא שלא לאכול, לא יאכל. הגה: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה, כדי שילך הצער מלבו, מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי לקט).

ג. פתיחת המשנה ברורה לסימן רמב

הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג [ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו].

6. מטרת העונג וגודל שכרו

א. פירוש הגר"א לישעיהו נ"ח:יג

לענג את השבת במאכל ובמשתה ולכבדו בכסות נקיה. ושיהיה כוונתו לשם שבת, ולא להנאת עצמו. על זה אמר וקראת לשבת עונג, וכן נאמר "כל המענג את השבת" וכן סדרו לנו בתפילה מענגיה לעולם כבוד ינחלו מענגיה דוקא.

ב. רמב"ם הל' שבת ל:טו

השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר +ישעיהו נ"ו+ אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו', וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר +ישעיהו נ"ח+ אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר.

7. לימודי חול בשבת

א. רמב"ם - פירוש המשניות למס' שבת כג:

...לבד ספרי הנבואות או פירושיהם אסור לקרות בשבת או ביום טוב ואפילו היה אותו הספר בחכמה מן החכמות...

ב. שו"ת הרשב"א א:תשעב

מותר בשבת להביט באשטורל"ב דכלי הוא. וכל כלי מותר לצורך גופו ואפילו כלי שמלאכתו לאסור. וכל שכן שאין אלא כאחד מספרי החכמה. דמה הפרש יש בין כתוב רשום בלוחות נחשת בעט ברזל לכתוב בספר...

ג. שלחן ערוך אורח חיים שז:יז

אסור ללמוד בשבת ויום טוב, זולת בדברי תורה; ואפילו בספרי חכמות אסור; ויש מי שמתיר, ועל פי סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת. (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח).

ד. ערוך השלחן שם סעיף קטן יא

אמנם באמת אין כאן מחלוקת, ושני הדיעות אמת. דודאי מעיקר הדין אי אפשר לאסור. האמנם ממדת חסידות שכל אדם ראוי לנהוג כן כדי לכבד יום הקדוש הזה מצוה נכונה שלבד דברי תורה לא ישמע על פיו ביום השבת.

סעודות שבת

1. מספר הסעודות וזמנם

א. שבת קיז:

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמות טז) ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

ב. רמב"ם הל' שבת ל:ט

חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות, ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות, וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

2. לחם משנה

א. שמות טז:כב

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד...

ב. שבת קיז:

אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב 'לחם משנה'...

ג. ספר המכתם לברכות לט:

וזה נאה ונאות, לזכרון לזכרון שלוקטין שתי העומר, ובצע אחד לזכר שהאחד לבו ביום והשני מניח לשבת, ומתקיים 'ולא הבאיש ורמה לא היתה בו'.

3. איזה לחם פורסים

א. שבת קיז:

אמר רב אשי: חזינא חיה לרב כהנא, דנקט תרתי ובצע חדא. אמר: 'לקטו' כתיב. רבי זירא הוה בצע אכולה שירותיה.

ב. שלחן ערוך אורח חיים רעד:א

בוצע על שתי ככרות (שלימות), שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה. הגה: ודוקא בלילי שבת, אבל ביום השבת או בלילי יום טוב בוצע על העליונה ... והטעם הוא על דרך הקבלה.

ד. משנה ברורה רעד:ד-ה

ורש"ל ושל"ה נהגו לחתוך שניהם, כפירוש הרשב"א. וכן הסכים הגר"א... והעולם נוהגין כהשלחן ערוך...

התחתונה. הב"ח תמה, דאין מעבירין על המצות! והט"ז תיקן זה, ונהג להניח התחתון קרוב אליו יותר מן העליון, ונמצא שפוגע תחלה בתחתונה. או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא, ומניחין אותה למטה ובוצעין עליה...

4. לחם שאינו שלם כלחם משנה

א. שו"ת משיב דבר לנצי"ב, א:כא

לבני יקירי יחיה,

מה ששאלת, אודות המנהג בבית חותני זקנך הגאון מוהר"י זצ"ל, בהתאחר אחד מהמסובין בשבת קודש או ביום טוב, נותנים לו שתי חתיכות ללחם משנה, והקשו החברים דזה לא חשיב לחם משנה...

נראה לעניות דעתיד לחלק בכי האי גוונא: דהעיקר תלוי איך בא הלחם לפנינו, אם בא הלחם לפנינו שלם או אפילו פרוס אם נפרס ונקטן מכמותה מיקרי חסר, אף על גב דאם מתחלה היה בא לפנינו לחם קטן כזה היה קרוי לחם שפיר אבל כיון שנפרס לא מקרי לחם אבל אם בא פרוס לפנינו ולא נשתנה מכמות שהיה מיקרי לחם שפיר...

ולא מהני אם יפרוס לשנים, כיון שבא לפנינו שלם אם יפרוס לא מהני מידי, דחסר מיקרי. אבל אם בא לפניו פרוס, מיקרי שפיר לחם...

הנני אביך,

נפתלי צבי יהודא ברלין

5. כיסוי החלות

א. פסחים ק:

פורס מפה ומקדש.

ב. תוספות שם

אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים.

ג. רא"ש פסחים י:ג

ובירושלמי דקאמר דפורסין מפה כדי שלא יראה הפת בושתו, שהוא מוקדם בפסוק ודין הוא שיקדים בברכה, ומקדימין ברכת היין.

6. תפריט סעודה שלישית

א. רמב"ם הל' שבת ל:ט

חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת... וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות...

ב. טור אורח חיים רצא

אדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה מברך על היין קודם, משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש - מה לילה סגי בחד זימנא, אף ביום נמי בחד זימנא. אבל היה בוצע על ב' ככרות.

ואיתא בירושלמי במכילתא, דבסעודה שלישית צריך לפחות ככר אחד שלם. משום דביום ו' ירד לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות, הרי ד' לשני עומרים. אכל אחד בערב שבת, ואחד בליל שבת, ואחד בבקר, הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה שלישית.

ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא... ור"י היה אומר, כיון דילפינן ג' סעודות מג' פעמים 'היום' דכתיבי גבי מן, צריך לעשותה בפת.

ג. שלחן ערוך אורח חיים רצא:ד-ה

ד. אין צריך לקדש בסעודה שלישית, אבל צריך לבצוע על שתי ככרות. הגה: ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה ב' ככרות, ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר אחד שלם. ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר א' שלם, אבל יש להחמיר ליקח שנים.

ה. צריך לעשותה בפת; ויש אומרים, שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; ויש אומרים, שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות; ויש אומרים, דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר. הגה: או במקום שאי אפשר לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח (מהרי"ל הל' פסח).

7. ברכת המזון בשבת

א. ברכות מח:

סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה - ברכת הזן, שניה - ברכת הארץ, שלישית - בונה ירושלים, רביעית - הטוב והמטיב. ובשבת - מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע; רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה בנחמה - אומרה, בברכת הארץ - אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה - אומרה. וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.

ב. שם מט:

שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל... אי טעי הדר.

ג. שלחן ערוך אורח חיים קפח:ו-ח

ו. טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת... והא דסגי בהך ברכה, דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש ברכת המזון.

ז. אם טעה ולא הזכיר בה של ראש חודש... אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון...

ח. סעודה שלישית בשבת, דינה כראש חודש.

ד. משנה ברורה שם סעיף קטן לא

דינה כראש חודש - שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמטיב, לפי שיש אומרים שסעודה שלישית אין צריך פת. ואף שאין דבריהם עיקר... מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה.

8. סעודה שנמשכה למוצאי שבת

א. שלחן ערוך אורח חיים קפח:י

היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה.

ב. שלחן ערוך אורח חיים רעא:ו

(מי שאכל סמוך לכניסת השבת) אם גמר סעודתו, וקידש היום קודם שברך בברכת המזון, מברך ברכת המזון על כוס ראשון ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני, וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אף על פי שמברך קודם קידוש. הגה: ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחלת הסעודה, וכן עיקר...

ג. מגן אברהם שם סעיף קטן יד

אף על גב דבסוף סימן קפ"ח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה, יש לומר דספוקי מספקא ליה, ומספיקא בכל ענין צריך להזכיר. דאין קפידא אם מזכיר שלא לצורך...