שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן כ

(ו) ועל אודות כלי הפיירעקס והדורלקס, הנה כפי שאמרתי מכבר לכתר"ה בע"פ שמעתי משיחת מומחים לאותו דבר שביצירתם מערבים אל תוכם גם חומר מתכתי. וכעת ראיתי גם בחוברת הנקראת בשם הליכות היו"ל בת"א, תמוז תשכ"ד, שנדפס בשם מכתב מהרב מנהל מחלקת הכשרות בתא, ובו מאשר ג"כ בכנ"ז וכותב: הרינו להודיע כי כפי שנתברר לנו משתמשים בייצור הכוסות מסוג דורלקס גם בחומר מתכתי המעניק למוצר אי - שבירות. וברור שמאותו הנימוק מערבים חומר מתכתי גם בפיירעקס, וכפי ששמעתי באמת מכבר, וא"כ אם ככה הרי מבלי שנצטרך ליכנס בכאן בבירור ההלכה מה שהב"י מיקל בשימוש כלי - זכוכית והרמ"א מחמיר ובחילוק המנהגים שיוצא מזה בין עדות האשכנזים לבין עדות הספרדים, וכן אם אפילו להמקילים אם דעתם נוחה להקל אפילו בגוונא דא להתיר להחליף שימוש הכלים בתדיריות מחלב לבשר, וכן להיפך, וכמו"כ מה שיש מקום בכלל לגדירת גדר בזה אליבא דכו"ע כדי שלא תופרץ גדר הכשרות בבתי ישראל. מבלי כל הנ"ל הרי לפי האמור הכל הוא שלא ממין הטענה בהיות ומתברר שמעורב בהם גם חומר מתכתי, ולכן ברור שאסור להשתמש בכלים אלה מחמץ לפסח, או מבשר לחלב, וכן להיפך, מבלי שיגעילו אותם תחילה. ולדידן אין להגעיל בכלל מבשר לחלב, אם לא שמגעילים בין כך לפסח, כידוע. ויעוין במ"ב סי' תנ"א סק"ב עיי"ש ואכמ"ל יותר.

שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן ה

נשאלתי בענין כלי זכוכית הנקראים פיירקס, שמבשלים בהם על האש, אם מותר להשתמש בהם הן לבשר הן לחלב, ע"י רחיצה והדחה בין זל"ז, לפי מנהגינו שנוהגים כדעת מרן באו"ח (ס"ס תנא), שכלי זכוכית אינם בולעים כלל, ודי להם בשטיפה בעלמא. או יש להחמיר בזה.

א. לכאורה לפמ"ש המג"א (סי' תקט ס"ק יא) שמנהג העולם לאסור להגעיל כלי בשר לאכול בו חלב, או להיפך, משום שאם יעשה כן, לעולם לא יהיה לו אלא כלי אחד, ויגעילנו בכל פעם שירצה להשתמש בו, וזה אסור דילמא אתי למטעי. וכמ"ש בחולין (ח:). ע"כ. א"כ ה"נ יש לחוש פן ישכח וישתמש בו בלי הדחה כראוי. אמנם יש לדחות ולומר דשאני הכא דכ"ע קפדי אמנקיותא, ואין דרך לבשל בכלי בלי הדחה ושטיפה כראוי. וממילא אין לנו לחוש פן ישכח וישתמש בו בלי הדחה. ודמי למה שפסק מרן ביו"ד (סי' צא ס"ב), דאע"ג דכל מידי דבעי הדחה, כגון להניח בשר צונן בקערה של איסור צונן, אסור לכתחלה, שמא יאכלנו בלי הדחה, הני מילי בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה, אבל בשר חי וכיו"ב דאורחיה בהדחה מותר לכתחלה. ע"כ. וה"נ אורחיה בהדחה הוא ולא חיישינן לשכחה. אלא דלכאורה אכתי לא איפרק מחולשא, כי הנה בפמ"ג מש"ז שם כ' דדוקא להניח בכלי איסור מקונח מותר היכא דאורחיה בהדחה, אבל ע"ג איסור בעין אפי' אינו שמן, אסור, הואיל וצריך שפשוף גדול. ע"ש. ובס' דברי יוסף (סי' תקצ) הביא דברי החוות דעת דס"ל דבשמנונית בלי דוחקא דסכינא סגי בהדחה בעלמא, והשיג עליו מד' הרשב"א והר"ן (בחולין ח:) דס"ל דבעי שפשוף גדול. ושכ"כ הרשב"א בתה"א. ע"ש. ומעתה ה"נ יש לחוש שאחר שבישלו בכלי בשר ונדבק בו השמנונית, ישכח לשפשף הכלי היטב וירתיח בו חלב. והן אמת כי הפתחי תשובה (סי' צא סק"ג) הביא דברי הפמ"ג במש"ז הנ"ל, וכתב עליו, אבל בדברי הש"ך כאן סק"ד ולקמן סי' קה סק"ה מבואר שאין לחלק בזה, ואפילו ע"ג איסור בעין שרי כשאינו איסור שמן, וכמ"ש הפמ"ג עצמו בשפ"ד דדוקא אם נגע באיסור שמן בעי שפשוף. וגם ע"ז חולקים החוות דעת והבית אפרים סי' כט וס"ל דשמנונית בלי דוחקא דסכינא סגי בהדחה בעלמא. וכמש"כ לעיל סק"א. ע"כ. מ"מ הרי מבואר בערך השלחן (ר"ס צא) בשם הרשב"א במשמרת הבית (סוף שער ג), דאע"ג דחלב צונן הנדבק בבשר א"צ שפשוף גדול, אלא הדחה בעלמא, כשאין שם דוחקא דסכינא, [והדר ביה מר ממ"ש בחי' לחולין ח: הנ"ל] מ"מ כשנמחה החלב (בצירי) במים נדבק ביותר בבשר. ע"ש. וע"ע בפתחי תשו' ובערוך השלחן שם. א"כ כאן שמבשלים גם בשר שמן עם מים נדבק בדופני הכלי לאחר שהצטנן ונקרש. אולם אחר התבוננות אין לחוש לכל זה חדא שהרי כתבו הש"ך והפר"ח (ר"ס צה) דמסתמא דמילתא סתם קדרה שמבשלים בה היא מודחת ורחוצה יפה. וכ"כ שאר האחרונים שם. והובאו בזבחי צדק (סי' צה סק"ו). וע"ע בש"ך (סי' קג ס"ק טו) ובאחרונים שם. ומבואר בס' יד יהודה (בב"ח, בפה"א סי' א סק"ג) דר"ל דמסתמא מחזיקינן הקדרה למודחת ע"י שפשוף היטב. והובא בדרכי תשו' (שם סק"ב). ומעתה אין לנו לחוש לפן ישכח ולא ידיח היטב הקדרה, כיון דאורחה בהדחה ושפשוף היטב. ועוד שהרי מבואר באיסור והיתר (כלל לג דין ב) דסתמא דמילתא יש בתבשיל שבקדירה ס' נגד השמנונית שע"ג דופנותיה. והובא להלכה במנחת יעקב (כלל נז זס"ק /ס"ק/ יא). וכן הסכים הפמ"ג בשפ"ד ר"ס צה ודחה דברי הפרי תואר סק"ג שכ' דספיקא הוי. ע"ש. וכל היכא דבדיעבד שרי, לא גזרינן שמא יעשה לכתחלה (בלי הדחה). וכמבואר בב"י יו"ד (סי' ב). וכ"ה בט"ז (שם סק"ד). ולפע"ד כן מוכח קצת מהתוס' גיטין (ג:) וז"ל, דאפי' אי לכתחלה בעינן כתיבה לשמה כיון דבדיעבד כשר לא היו מתקנים לומר בפני נכתב. ע"ש. ושו"ר שכן הוכיח הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סי' ב סק"ב). אלא שיש לדחות דשאני התם דרוב בקיאין הן וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי, והו"ל חששא למיעוטא דמיעוטא (אלא דמשום חזקת א"א הו"ל כמיעוטא). וכמ"ש בגיטין ובתוס' שם. ומש"ה אם איתא דבדיעבד כשר לא היו מתקנים בפ"נ משום כך. אולם המהרש"ם שם כ' להוכיח להיפך מהתוס' (פסחים ל) בד"ה אמר רב, דאפי' אי ס"ל לרב נטל"פ מותר, שפיר קאמר הכא קדרות בפסח ישברו, דדוקא בדיעבד שרי נטל"פ אבל לכתחלה גזרי' שאב"י אטו ב"י. ע"כ. וקשה דא"כ הא דאמרינן בגמ' שם, ואמאי לשהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן, גזרה דילמא אתי למעבד בהו במינן. והא כיון דבדיעבד מותר, לא גזרינן בהכי. עכת"ד. ויש לדחות לפמ"ש התוס' שם, ולשהינהו אחר הפסח וכו', תימה לר"י דהא תנן אין מבטלין איסור לכתחלה וכו'. וי"ל דהואיל ואיכא תרתי לטיבותא נטל"פ ומשהו שאין להשתמש הרבה חמץ ביחד שלא במינו כה"ג מבטלין. ע"ש. ולפ"ז אע"ג דבעלמא לא גזרינן היכא דבדיעבד מותר, הכא דאיכא נמי איסור ביטול לכתחלה שפיר גזרינן, אע"ג דהוי תרתי לטיבותא כיון דבמינן מיהא אסור במשהו. והמהרש"ם שם הוכיח במישור מהתוס' שבת (קמא רע"ב) דהיכא דבדיעבד שרי לא גזרו שמא יעשה לכתחלה בד"א. ע"ש. ועכ"פ כשאין לנו גזרה מפורשת מפי חז"ל בודאי שלא נבוא לגזור בזה. ודון מינה לנ"ד. וע' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ו). ודו"ק.

ב. ובר מן דין הרי רבו האחרונים שחולקים ע"ד המג"א הנ"ל, וס"ל שמותר להגעיל לכתחלה כלי בשר בכדי להשתמש בו לחלב וכן להיפך, ולא גזרינן מידי. וכמ"ש מרן החיד"א במחב"ר (סי' תקט סק"ב) במקומותינו נוהגים להגעיל כלי חלב /בשר/ שאב"י להשתמש בו חלב, וכן להיפך. ולא חששו לגזירות אלו. ע"כ. וכ"כ הערך השלחן יו"ד (סי' צה ס"ק יג). ובס' ימי שלמה (דס"ו ע"א). ועוד. וכבר הארכתי קצת בזה בשו"ת יביע אומר ח"ג (חיו"ד סי' ד). והבאתי שהגר"י שור בשו"ת דברי יעקב (סי' מ) תמה ג"כ על דברי המג"א הנ"ל בזה. ושאין לחוש לזה כלל. ע"ש. וגם הלום ראיתי אחרי רואי בשו"ת אבן יקרה ח"א (סי' לה) שהאריך בטוב טעם ודעת לפקפק ע"ד המג"א בזה, ושאין זה רק מנהג בעלמא, והבו דלא להוסיף עלה. ע"ש. וידי"נ הרה"ג ר' ישראל וועלץ שליט"א גאב"ד בודפשט, העירני לעיין בשו"ת יד יצחק ח"ב (ור"ס קיח), שהביא דברי המג"א להלכה. וע"ע בשו"ת שערי צדק (חאו"ח סי' עט). ובס' דבר משה תנינא (סי' צח ס"ק לח). ע"כ. וע"ע בשו"ת שאילת משה (חאו"ח סי' מז). ובשו"ת בית דוד אשכנזי (סי' קג). ע"ש. ועכ"פ אנן בדידן שלא נהגנו בחומרת המג"א, ונוהגים להגעיל לכתחי' כלי בשר לחלב, וכן להיפך, ה"נ רשאים להשתמש בכלי זכוכית בין לבשר בין לחלב ע"י רחיצה והדחה היטב, לפי מנהגינו שנוהגים כד' מרן שקבלנו הוראותיו שלא להצריך הגעלה או עירוי לכלי זכוכית להכשירם לפסח, אלא די להם בשטיפה בעלמא. וכמו שהעיד בגדלו בשיורי כנה"ג א"ח (סי' תנא הגב"י אות כט), ובכנה"ג יו"ד (סי' קכא הגה"ט אות כה). וכ"כ הפר"ח והשלחן גבוה א"ח (ס"ס תנא). וכ"כ בשער המפקד (דס"ו ע"א) ובנהר פקוד שם, שהמנהג בכל תפוצות ספרד להקל בכלי זכוכית כדעת מרן שאינם בולעים כלל. ע"ש. ובפרט לדעת כמה אחרונים שסוברים דדוקא בחמץ החמירו הרמ"א וסיעתו להצריך הכשר לכלים שהשתמשו בהו בשאר ימות השנה משום חומרא דחמץ. אבל בשאר איסורים מודים דלדינא כלי זכוכית אינם בולעים כלל. וכמ"ש הגאון מהר"י אשכנזי בס' קהל יהודה יו"ד (סי' קכא) בשם הכנה"ג. ע"ש. וכ"כ בבית לחם יהודה (סימן קכא סוף סק"י). ובשו"ת חמודי דניאל (הל' בב"ח ר"ס מה). וכן הסכים בשו"ת פתחא זוטא (חיו"ד סי' מג). ושכן דעת המנחת יעקב. ע"ש. וע"ע בשו"ת חמדת משה (דף קכד ע"ב). ובשו"ת פני מבין (חיו"ד ס"ס סד). ע"ש. וכבר הארכתי בס"ד בזה לעיל (בחאו"ח סי' מא אות ו והלאה). ע"ש. וע' בשו"ת לבושי מרדכי (חיו"ד מה"ת סי' מד). ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג (סי' כט). ע"ש. וא"כ פשוט הדבר דעכ"פ להספרדים אין מקום להחמיר בשאר איסורים. אף לאלה שירצו להחמיר בפסח מחמת איזה מנהג שנהגו מקדמת דנא. (ואפי' לאשכנזים מאן דבעי למעבד ככל הני רבוותא דלעיל מאן מרמי ליה מניה, הגם שיש הרבה חולקים ע"ז. וכמש"כ בתשובתי הנ"ל.) וא"כ שפיר אורויי מורינן להתיר להרתיח חלב בכלי הפיירקס אחר רחיצה והדחה היטב משומן הבשר שבעין שעל פני הכלי מחמת הבישול הקודם, וכן להיפך, ולא חיישינן לטעות ושכחה וכנ"ל.

ג. ולא אכחד כי בעיקר מש"כ בתשובה בס' יביע אומר ח"ג (חיו"ד סי' ד) הנ"ל, בשם שות /שו"ת/ דברי יעקב (סימן מ), שהרמ"א לא הביא מנהג זה שאין להגעיל כלי מבשר לחלב או להיפך, ולכן אין לחוש למנהג זה כלל, הואיל והראשונים פסקו להיתר. ע"ש. העיר ע"ז ידידי הרה"ג ר"ש אפרתי שליט"א במכתבו אלי (מיום ח' תשרי תשכ"א), עם קבלתו ספרי הנ"ל, שהרי מבואר בדברי הרמ"א בהגה (ס"ס פט) וז"ל, אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם ב' סכינים, ולרשום אחד מהם, שתהא לו היכר, ונהגו לרשום של חלב, ואין לשנות מנהג ישראל. וע' בט"ז שם. הרי שמצינו מנהג כזה בד' הרמ"א. ע"כ. והנה כבר קדמו בזה בשו"ת אבן יקרה (חיו"ד ס"ס לה) שכ' להביא סמך למנהג זה מד' הרמ"א הנ"ל. ע"ש. אך מ"מ אין מזה ראיה גמורה, שהרי ידוע מה שפירש רש"י בחולין (קיב רע"א), דסתם קערה נקיה היא, אבל סכין פעמים ששמנוניתה עליה ואינו ניכר. ע"ש. וע"ע בחי' הרשב"א (חולין ח:), ובב"י יו"ד (סי' י), ובמנחת יעקב (כלל יז ס"ק יז), שכולם הביאו חילוק זה בין סתם כלים לסכין. ע"ש. וא"כ י"ל דמש"ה שפיר נהגו בסכין ליחד אחד לבשר ואחד לחלב משא"כ שאר כלים. ובפרט שלא הותרו אלא ע"י מעשה רב של הגעלה, ויש היכר גדול לדבר. (וע' סוכה טו ובפרש"י שם.) ומ"מ נראה דאה"נ שנכון לאחינו האשכנזים להחמיר בזה כמנהגם הקדום. וכמש"כ בתשובתי שם בשם שאר אחרונים. אבל לדידן מיהא אין להחמיר. וכמ"ש מרן החיד"א ושאר אחרונים שמנהגינו להקל בזה. וכבר הבאנו שם שכ"מ בראשונים. וכן הוא להדיא בארחות חיים יו"ד (עמוד קנא) בשם ר' יונה. ע"ש. ומה שהעיר לנו עוד מהר"ש אפרתי במכתבו הנ"ל לענין כלי הפיירקס שגם לנו הספרדים אין להתיר להשתמש למאכלי בשר וגם לחלב, דחיישינן לתקלה וכו'. ע"כ. אינו מחוור כלל לפע"ד, ואין לנו לחדש גזירות חדשות אשר לא שערום הראשונים. ופוק חזי מ"ש רבינו מנוח (בפ"ה מה' חמץ ומצה הכ"ג), רש"י כ' דהני כפות של קרן צריך להגעילן ברותחין שהן בולעות וכו'. והראב"ד כ' שאין להן תקנה שנפסדין ברותחין וחייס עלייהו דילמא פקעי. ושמענו שהראשונים לא היו מקפידים להגעילן, כי היה דעתם שאינם בולעים כיון דשיעי, והיו אוכלים בהם תבשיל של בשר ותבשיל של חלב. ולא מצאנו ראיה ברורה מן התלמוד לא לאיסור ולא להיתר וכו'. ע"כ. גם בס' המכתם (פסחים ל:) הביא ג"כ דעת האומרים שכלי קרן אינו בולע ומתירים לאכול בכפות של קרן פעם בשר ופעם חלב אפי' חם לפי שאינו בולע, כמו זכוכית. והוא ז"ל דחה דבריהם והוכיח מהש"ס דהקרן בולע וכו'. ע"ש. ומבואר להדיא דאילו היה האמת שאינם בולעים, כמו כלי זכוכית, היה מותר לאכול בהם מאכלי חלב ומאכלי בשר בזא"ז (לאחר הדחה היטב.) ולא גזרינן מידי. ודון מינה לנ"ד. ובודאי שאין לחלק בין כלי ראשון לעירוי וכלי שני בזה. (וע' בתשובתי בחאו"ח סי' מא מ"ש בזה בס"ד). והן עתה ראיתי לידידי הרה"ג ר' שריה דבליצקי שליט"א, בס' זה השלחן (יו"ד סי' קכא דנ"א ע"ב), שגם הוא כותב להחמיר בנ"ד אף לדעת מרן. ע"ש. אולם המעיין ישר יחזו פנימו שאין דבריו מוכרחים. והעיקר להקל בזה מדינא, ובתנאי שיזהרו תמיד להדיח ולשפשף הכלי היטב בין בשר לחלב. והרוצה להחמיר ליחד כלי לבשר וכלי לחלב תבא עליו ברכה. והמיקל לא הפסיד. [והן עתה נדפס מחדש שו"ת שרידי אש ח"ב, מאת הרב הגאון המפורסם מהר"ר יחיאל יעקב וינברג שליט"א, וראיתי אליו בסימן לו, והגיעו כפול בסימן עו, שנשאל בנ"ד לענין חמץ ולענין בשר בחלב, והביא מחלוקת מרן המחבר והרמ"א באו"ח (ס"ס תנא). וכתב, ומעתה בכלי זכוכית הבטוחים מאש שמבשלים בהם, להרמ"א גם הגעלה לא מהני להו שדינם ככלי חרס. וסיים: אולם מצאתי בכנה"ג יו"ד סי' קכא שהרמ"א לא החמיר אלא לענין פסח, אבל לא בשאר איסורים. וכ"כ השד"ח (מע' ה אות כט) בשם הקהל יהודה. ולפ"ז בבשר בחלב יש להקל כהמחבר, ולהתיר ע"י עירוי. משא"כ בחמץ בפסח יש להחמיר ולא להתיר אפי' ע"י הגעלה. עכ"ד. ובאמת שאין הדבר ברור לאסור בנ"ד אליבא דהרמ"א גם בהגעלה, שי"ל דדוקא בסתם כלי זכוכית החמיר דל"מ הגעלה, משום דחיישינן דילמא חייס עלייהו שלא להכשירם היטב שמא יפקעו. וכמ"ש כן הריטב"א (בפסחים ל). וכ"כ הגאון יעב"ץ במור וקציעה (ס"ס תנא). אבל בכלי הפיירקס שעומדים אף בפני האש לא שייך לחוש חששא זו, וע"י הגעלה י"ל דשרי. וכמש"כ לעיל בחאו"ח (סי' מא אות י). גם מה שהביא מהכנה"ג להקל בשאר איסורים, אינו מוכרח, שי"ל דהיינו לדידן דאזלינן בתר הוראות מרן ומקילים בזה מעיקר הדין דכלי זכוכית אינם בולעים כלל. אלא שיש נוהגים להחמיר ממדת חסידות, וע"ז כ' דלא החמירו אלא לגבי חומרא דחמץ, ולא בבב"ח ושאר איסורים. משא"כ לאחינו האשכנזים שיוצאים ביד רמ"א. וכמש"כ ג"כ לעיל בחאו"ח (סי' מא אות ו - ז). גם מה שהכריע לדידהו דבבב"ח יש להקל כהמחבר להתיר ע"י עירוי. הנה לד' מרן אין צורך לשום הכשר, ומאן פלג ליה להכשיר ע"י עירוי? ואם יש צורך בהכשר, אפשר שאין להתירם כלל, לפ"ד המג"א סי' תקט הנ"ל, שהמנהג להחמיר שלא להכשיר כלי בשר לחלב או להיפך, שמא יבא להשתמש בו בלי הכשר כלל. ואין להאריך יותר]. והנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן כח

בדבר הדיש - וואשער כ' שבט תשכ"ד. מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מהר"ר שאול זאכאריש שליט"א.

הנה כבר כתבתי בספרי אגרות משה חאו"ח סימן ק"ד שמה שבתוך הדיש - וואשער שהוא על מה שמניחין הכלים צריך שיהיו שנים, אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב, ועצם הדיש - וואשער שמשימין בתוכו הדבר שמניחין עליו הכלים שהוא רק הדפנות שסביבותם והגג והתחתית יכולין להשתמש בו לשניהם בזה אחר זה. אך לא כתבתי שם הטעם משום דהוא פשוט, דהא בעצם הוא נ"ט בר נו"ט שמותר מבשר לחלב ואיפכא, ומפורש ברמ"א סימן צ"ה סעיף ג' עוד יותר דאפילו באותן המים שהודחו בהן הכלי בשר מותר להדיח גם את כלי החלב אחר שניטלו משם הכלי בשר אם לא היה בעין או שהיה שם מים ששים נגד הבעין, וכ"ש בכאן שהם מים אחרים. אבל מה שאני מצריך שעל מה שמניחים הכלים צריך שיהיו אחרים, הוא מטעם שמצוי שישאר דבר בעין מהבשר ושומן ויגע בהכלי חלב וכן איפכא שאז כשיבואו המים חמים שהיד סולדת בהן יבליעו בהכלי חלב ואיפכא, ואין לסמוך על מה שהמים ידיחו הבעין כיון דמצוי שנשאר ואין הדרך לעיין אחר זה שלכן אף שיחליט שיעיין היטב יש לחוש שישכח כהא דבסימן צ"א סעיף ב' אסרינן בכה"ג לכתחלה. ולכן צריך שנים אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב. אבל אין לחוש על מה שגם בדפנות איכא לפעמים איזה בעין כיון שאין נוגע בהכלים ואף אם יביאו המים משם את הבעין, הוא יותר מהרבה פעמים ששים שלא שייך לאסור. אבל מחמץ לפסח אסור וכן מאיסור להיתר אסור שא"א להגעיל דהם פארצעליין. ידידו, משה פיינשטיין

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן כט

עוד בדבר דיש וואשער כ"ד טבת תשל"ב. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה מר שמעון יצחק פישמאן שליט"א.

הנה ענין דיש - וואשער כתבתי הנראה לי לדינא בלא הטעם, והטעם פשוט דהא בשר וחלב שהם דברים המותרין כל אחד בפני עצמו ורק ע"י בשול נאסרו לא נאסרו אלא כדרך בשול שהוא בטעם ממש ולא בנותן טעם בר נותן טעם דהוא טעמא קלישתא ואיפסק כן בגמ' חולין דף קי"א, ואפילו בנתבשלו דגים ומים בקדרה חולבת או בקדרה של בשר בן יומו וליכא בעין מותר כדאיתא בסימן צ"ה סעיף א' וב' ורק שאנו מחמירים בצליה ובשול כדכתב הרמ"א, וא"כ בהודחו כלי בשר במים לא רק כלי ראשון אלא אפילו רותחין ממש כשליכא עליהם שומן בעין או שהיה ששים נגד שומן הדבוק ליכא איסור מלהדיח שם אף באותן המים אחר שהסיר משם כלי הבשר דהרי אין שם טעם מהבשר עצמו אלא מהבליעה שהיה בכלי הבשר שזה אינו אוסר, ורק בבת אחת כלי בשר וכלי חלב ביחד אף כשליכא שומן בעין אסור להתוספות שם /חולין דף קי"א/ ופסק כן הרמ"א מטעם שהקערות נוגעות במחבת וכן הכלים עצמן זה בזה ונפלט טעם מזה לזה קודם שנתפשט הטעם בהמים וגם דשמא נתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמן בלא אמצעית המים כדאיתא בתוס' ובר"ן שם ועיין בט"ז סק"ח, ומפורש שם ברמ"א ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה מותר דהרי לא נתערבו הטעמים בעצמן בעצמן כדכתב הט"ז דהא כל הטעם נתערב תחלה במים וכן הוא בהגר"א ס"ק י"ח שכתב דלא שייך כאן טעמים של תוס'. ונמצא שמעצם הדין אף באותן המים היו רשאין ליתן שם אחר שהוסרו כלי הבשר להדיח שם כלי החלב, דנגד הבעין הוי ריבוי מים הרבה הרבה יותר מששים, ומה שהצרכתי שהרעקס שמניחין עליהם הכלים יהיו אחרים הוא מחשש שמא ישאר על מקום שהיה מונח כלי הבשר מעט מהשומן בעין ועל מקום זה יניח אחר כך כלי החלב שיבלע הכלי מהבעין, אבל אין לחוש שמא מדפנות הדיש - וואשער יבא מעט שומן מאחר דהוא רחוק מהכלים.

אך אף שמותר מדינא ליתן גם לאותן המים לא התרתי למעשה אלא להוציא המים שהודחו בהן כלי הבשר ולהביא מים אחרים שכן ראוי לכתחלה במקומותינו שהמים באין לשם בלא טירחא גדולה, וגם בשביל חשש דאולי היו כלים מרובים בלכלוכית בשר הרבה שיש להסתפק שמא לא היה כשיעור אף שהשיעור קטן מאד, אבל לא הזכרתי זה בפירוש משום דכן הוא דרך אלו שיש להם דיש - וואשער שמחליפין המים ובפרט שזמן גדול בהרבה שעות יש לכל בעה"ב מרחיצת כלי חלב עד רחיצת כלי בשר ולא ישאירו שם המים סרוחין זמן כזה, אבל מ"מ כשאחד שואל אומר אני לו שיחליף המים, וגם מהראוי שגם ידיח במים אחרים רותחין קודם אי יש פנאי לזה. וממילא לפי מה שנתבאר אין חלוק מה שהדיש וואשער מרתיח את המים, אבל באותן המים עצמן לא ידיחו לכתחלה כלי חלב אלא יחליפו המים. וכל זה הוא לענין כלי חלב וכלי בשר אבל דיש - וואשער שהודחו כלי נכרים שהם כלי איסור אסור ואף הגעלה לא מהני משום שהם מצופין בפארצעלאי וגם קשה לנקותו, וכן א"א להגעיל מחמץ לפסח. והנני ידידו מברכו, משה פיינשטיין