1. אם הבדלה מדאורייתא או מדרבנן

א. שבועות יח:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע.

ב. רמב"ם בספר המצוות מצוה קנה

והמצוה הקנ"ה היא שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קדוש. ולשון מכילתא זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בברכה. ובביאור אמרו (פסחי' קו א) זכרהו על היין. ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו. כלומר ההבדלה שהיא גם כן חלק מזכירת שבת מתוקנת ומצווה...

ג. מגיד משנה להל' שבת כט:א

מדברי רבינו נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה גם כן דבר תורה, והכל בכלל זכור. וראיתי המפרשים ז"ל חולקים בזה. יש סוברים כדברי רבינו ... ילפינן ליה מדכתיב "ולהבדיל"... (שבועות י"ח:). ויש אומרים שההבדלה אינה אלא מדברי סופרים, אבל הקידוש הוא דבר תורה.

2. הבדלה על הכוס

א. ברכות לג.

בתחילה קבעוה בתפילה. העשירו, קבעוה על הכוס. חזרו והענו, קבעוה בתפילה. והם אמרו: המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס.

3. נוסח ההבדלה על הכוס

א. פסחים קד.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא... כי מטא לאבדולי... פתח ואמר: המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר ליה: למה לך כולי האי? והאמר רב יהודה אמר רב: המבדיל בין קודש לחול - זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא? - אמר ליה: אנא כהא סבירא לי, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הפוחת - לא יפחות משלש, והמוסיף - לא יוסיף על שבע... ונהגו העם לומר שלש...

4. מנהגים לסימן טוב

א. רמ"א אורח חיים רצו:א

ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית: הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה וגו', לסימן טוב...

ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה, דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע.

גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב המצוה.

ב. ט"ז שם

...נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון ברכה גדול מזה... דמאחר שבירך על מיני שתיה אסור לשפוך הימנו... אלא נראה לנהוג... שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאוד...

ובעיקר הפירוש של אומרים כל בית שאין נשפך בו יין וכו'... נתכונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו, אפילו אם יארע לו היזק - דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג אל ידי שום אחד מבני הבית, ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה. על כן אמר, כל בית שאין היין שנשפך בשוגג נחשב לו כאילו היה מים, אלא אדרבא מתרגז, אין בו סימן ברכה, דאמרינן בפרק קמא דסוטה: בכל בית שיש בו רוגז הוא סימן לעניות, חס ושלום...

5. מלאכה קודם הבדלה

א. פסחים נ:

העושה מלאכה... במוצאי שבת, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

ב. שבת קנ:

אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל.

ג. רמב"ם הל' שבת כט:ה

משיצא היום, אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל.

ד. שלחן ערוך אורח חיים רצט:י

אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפלה מותר, אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס. ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל ( בין הקודש ובין החול). בלא ברכה, ועושה מלאכה. הגה: וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). ויש אומרים, דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל העיקר כסברא ראשונה...

ה. ערוך השלחן שם סעיף יא

...שהתורה הצריכה הבדלה בפה ולומר המבדיל בין קודש לחול וזהו טעם הבה"ג והרא"ש שהצריכו ברכה בשם... ובאמת לדידהו אין חילוק בין מלאכה למלאכה...

אבל אנן דקיימא לן כרש"י דאין צריך בשם... לדיעה זו הא דהצריכה התורה הבדלה אינו מפני שבלא זה אסור במלאכה אלא מצוה בפני עצמה היא שצותה התורה לזכור קדושת שבת בכניסתו ויציאתו אלא שחז"ל אמרו דכיון דהתורה הצריכה הבדלה גם עלינו לעשות איזה היכר גם במלאכה ולא מפני איסור אלא לתת לב לזכור איסה הבדלה ולכן די בברוך בלא שם... ואם כן נתינת לב והיכר לא שייך רק במלאכה דמינכרא עבודה ולא במה ששם מלאכה עליה... מיהו ודאי יותר נכון שכל בעל הבית ילמד בביתו כשידליקו את הנר יאמרו מקודם המבדיל בין קודש לחול.

6. אכילה קודם הבדלה

א. פסחים קה.

רב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה, אמר ליה: לא מיסתפי מר מאסכרה? דתנא משמיה דרבי עקיבא: כל הטועם כלום קודם שיבדיל - מיתתו באסכרה. רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא.

ב. שלחן ערוך אורח חיים רצט:א

אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, א"צ להפסיק (אפילו משתייה) (ב"י). ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק. וי"א דה"מ בספק חשיכה, אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו. הגה: והמנהג פשוט כסברא הראשונה.

ג. שלחן ערוך אורח חיים רצו:ג

אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין, יש אומרים שמותר לו לאכול, ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל.

ד. משנה ברורה שם סעיף קטן כא

ויש להחמיר כסברא אחרונה הזו, אם לא באדם חלש שקשה לו התענית - יכול לסמוך אדעה ראשונה:

7. נשים בהבדלה

א. ברכות כ:

אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. - אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - אמר אביי: מדרבנן. - אמר ליה רבא: והא דבר תורה קאמר! ועוד, כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן! - אלא אמר רבא: אמר קרא (שמות כ') זכור (דברים ה') ושמור - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה - איתנהו בזכירה.

ב. שלחן ערוך אורח חיים רצו:ח

נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק. הגה: על כן לא יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים.

ג. מגן אברהם שם סעיף קטן יא

וב"ח כתב: אפילו למאן דאמר שפטורות, מכל מקום יכולין להבדיל לעצמן, כמו בשופר ולולב. והמנהג שאפילו יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם, מבדילין לעצמן, עכ"ל.

ואפשר דדעת רמ"א, במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך. אבל בדבר שאין בה אלא הברכה, כגון כאן, אין רשאות. ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה... אבל ברא"ש פרק קמא דקידושין, משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר... ועיין סימן תקפ"ט ס"ו, דאם כבר הבדילו האחרים, אסור להבדיל לנשים. ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס, דברכת הנהנין הם. והעיקר כדברי ב"ח:

ד. משנה ברורה שם סעיף קטן לה-לו

והנה, לפי מה שכתב המגן אברהם לעיל בסק"ד דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה, אם כן, בלאו כל הטעמים האיך תבדיל בעצמה והלא אינה יכולה לשתות הכוס, וכן כתב בעל דרך החיים. אלא כונת המ"א להקל בשאין לה ממי לצאת, דאז בעל כרחך תבדיל לעצמה ותשתה, כדי שלא לבטל מצות הבדלה:

ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם או שנתכונו לצאת בבית הכנסת, לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעין ממנו, דלהיש חולקין הוא ברכה לבטלה [מ"א וש"א]. והנה בספר זכור לאברהם בערך הבדלה וכן בספר ברכי יוסף הביאו כמה פוסקים דסברי להו דאפילו מי שהבדיל כבר יכול להבדיל בשביל הנשים. מכל מקום למה לנו להכניס עצמן בחשש ספק לענין ברכה, אחרי דהיא יכולה להבדיל בעצמה, וכמו שכתבנו בסעיף קטן הקודם...

8. הבדלה על חמר מדינה

א. שלחן ערוך אורח חיים רצו:ב

ואין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה והוא הדין לשאר משקין, חוץ מן המים. הגה: וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שכר (אבודרהם). ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, משום דחביב עליו. וביו"ט שחל להיות במוצאי שבת, שיש בו קידוש שהוא נאמר על הפת, יש אומרים שאגב הקידוש מבדילין גם כן עליו. ויש אומרים שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על השכר. (הגה: והסברא ראשונה עיקר).

ב. ערוך השלחן ערב:יד

והנה כל קדמונינו וכן הגאונים הקדמונים היו בבבל ובספרד ובצרפת ואשכנז ששם יש יינות הרבה דבכל מדינות אלו גדילים ענבים עד למרבה. אבל במדינות הצפוניות, כשלנו, ידוע שאין אצלינו יין כלל, והמובאים ממדינות אחרות אין באפשרי להשיגם מפני היוקר הגדול, וגם הרבה יראי אלקים שאינם רוצים לשתותן מפני ההכשר כידוע, ואין אצלינו רק יין מצמוקים והיין הזה בדוחק לברך עליו בורא פרי הגפן... ולכן הגדולים שהיו במדינתינו הרחיקו את עצמם מיין זה ודי להם בקידוש של לילה, ובאמת כמשא כבד תכבד עלינו היין של צימוקים שלנו אף באין ברירה בהכרח לקדש עליו...

ויותר מזה ראינו לגדולים שעשו הבדלה על חלב או על טיי מתוק, אף על גב דוודאי לא שייך לקרותם חמר מדינה, אך מפני הלחץ, זו הדחק, כגון שאין לו יין ולא שכר או שנזהר מחדש...דבאמת כשנדקדק אין אצלינו חמר מדינה כלל זולת יי"ש דרוב בעלי בתים במדינתינו אין שותים בחול לא יין ולא שכר לכל סעודה, ומה שייך לקרותם חמר מדינה. ולכן בדחק גדול כזה די במה שרק שם משקה על זה...

ג. אגרות משה אורח חיים ב:עה

במיני משקה של סאדע וכדומה אם יש להבדיל עליהן כדין חמר מדינה- מעלת כבוד ידידי מורינו הר"ר נתן גדליה נאדעל שליט"א.

בדבר המשקאות של מיני סאדע אם יש להם דין חמר מדינה לקדש בשחר ולהבדיל עליהן, הנכון לעניות דעתי דהן כמים בעלמא, דאף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולהתקרר בימים החמים ובשעה החם להם, והכבוד בהם הוא גם כן רק כשצריכין לזה, וגם במים צוננין מכבדין כשצריכין להם. וחשיבות משקה הוא שאין השתיה מחמת שצריכים להם לצמאם, אלא שותים אותם אף בלא צורך לגופם אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים, דאין שום אדם שותה יין ויי"ש ושכר לצמאו דעל זה שותין מים, שיותר עדיפי, אלא רק לכבוד בעלמא שותין אותן ואלו המינים נקראים בשם משקה וחמר מדינה...

ידידו,

משה פיינשטיין

9. ברכת הבשמים

א. ביצה טז.

אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא) שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש.

ב. אבודרהם – סדר מוצאי שבת

והטעם שמריחין הבשמים במוצאי שבת, כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתרה האבודה במוצאי שבת.

ג. טור אורח חיים רצז

וכתב עוד ה"ר אפרים מי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה ואף להוציא בני ביתו אינו יכול ולא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצוה שהן חובה אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא ולא נהירא שהרי פורס אדם פרוסה לבני ביתו אף על פי שאינו אוכל עמהם והתם מאי חובה איכא וכן הורה לי אדוני אבי הרא"ש ז"ל:

ד. שלחן ערוך אורח חיים רצז:ה

מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע.

ה. משנה ברורה שם סעיף קטן יג

כל האחרונים חולקין על זה וסוברין דוקא להוציא בני ביתו הקטנים הוא דשרי שמוטל עליו כדי לחנכם במצות אבל לא להוציא מי שאינו יודע דכיון שהוא אינו חייב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן דאף דבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אף על פי שאינו חייב בדבר כגון שיצא מכבר שאני התם שהן חובה על כל איש ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה משאין כן בזה שהוא רק מנהג החכמים ואין צריך לחזור אחריו וכדלעיל בס"א הוא דומה לכל ברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו.

10. על איזה בשמים מותר לברך?

א. שלחן ערוך אורח חיים רצז:ב

אין מברכין על בשמים של בית הכסא ולא על של מתים (ודוקא) הנתונים למעלה ממטתו של מת, ולא על בשמים שבמסיבות עובדי כוכבים, דסתם מסיבתן לעבודת כוכבים. הגה: ואם בירך על בשמים אלו לא יצא וצריך לחזור ולברך על אחרים (ב"י בשם א"ח).

ב. משנה ברורה שם סעיף קטן ז

כתב הט"ז... דאין מברכין על ריח שבכלי שנבלע בו על ידי הבשמים שהיו בו מקודם. ואם רואה שבשולי הכלי יש אבק משיורי הבשמים כמו שרגילות בתיבות שמשימין בהם בשמים מותר לברך [אחרונים]:

ג. שמירת שבת כהלכתה, ס"א, הערה לב (בשם ר' שלמה זלמן אוירבך)

מי בושם, ייתכן ש...פטור מברכה, שהרי נעשו באופן מלאכותי... וכיוון שהשינוי הוא רק על ידי הפרדה כימית, ייתכן שאין לברך על זה.

ד. שלחן ערוך אורח חיים ריז:ד

בשמים של ערוה, כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה, או אוחזת בידה או בפיה – אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר.

ה. שלחן ערוך אורח חיים רצז:ד

נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר. הגה: וי"א דאין לברך על הדס היבש דאינו מריח, רק על שאר בשמים (טור בשם הר"ר אפרים והר"א מפראג), וכן נהגו במדינות אלו. ונ"ל דיש להניח גם הדס עם הבשמים, דאז עושין ככ"ע.

11. מה מברכים על הבשמים?

א. משנה ברורה רצז סעיף קטן א

והברכה הוא בורא מיני בשמים על איזה מין שהוא, אף שבחול צריך לברך על כל מין כברכתו [דהיינו על עצי בשמים: בורא עצי בשמים, ועל עשבי בשמים: בורא עשבי בשמים, וכדלעיל בסימן רט"ז...] מכל מקום במוצאי שבת מברכין על הכל בורא מיני בשמים, כדי שלא יבואו לטעות ההמון עם, שאין הכל בקיאין בכל ברכה המיוחדת, אבל בברכה זו יוצא על הכל... ומכל מקום, לכתחלה טוב יותר שיקח לבשמים דבר שברכתו בורא מיני בשמים, כגון המוסק שקורין פיז"ם, או נעגילע"ך (ציפורן - cloves) שגם זה להרבה אחרונים ברכתו הוא בורא מיני בשמים. מותר לברך בורא מיני בשמים על פלפלין שקורין ענגילש"ע פעפע"ר (פלפל אנגלי - allspice) שגם זה הוא בכלל בשמים. אבל בסתם פלפלין, יש דעות בין הפוסקים והוי ספק ברכה. וכן זנגביל שקורין אינגבע"ר (ginger):

12. הברכה על הנר

א. ברכות נא:

בית שמאי אומרים: נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה. בית שמאי אומרים: שברא מאור האש, ובית הלל אומרים: בורא מאורי האש... ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.

ב. פסחים נד.

רבי יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד.

ג. שלחן ערוך רצח:ד

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.

ד. פרקי דר' אליעזר, פרק כ

בין השמשות של שבת, היה אדם מהרהר בלבו והיה אומר שמא הנחש שהתעה אותי יבא וישופני עקב, ונשתלח לו עמוד של אש ולשמרו ולהאיר לו מכל רע, ראה אדם עמוד של אש ושמח בלבו, ופשט את ידו לאור האש ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש, וכשהרחיק את ידיו מאור האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מיום החול, למה שאין להבעיר אש ביום השבת, ובאותה שעה אמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול, ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף ואמר ברוך אתה ה' בורא מאורי האש...

ה. שלחן ערוך רצח:ג

נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים. הגה: ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל, ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה בצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים (זוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל).

ו. משנה ברורה שם סעיף קטן ט

הטעם, דהא בעינן שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע... ולכך נוהגים להסתכל בצפרנים לראות אם יוכל ליהנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע, כמו שמכיר בין צפורן לבשר. ועוד, שהצפרנים הן סימן ברכה, שהן פרות ורבות לעולם. וגם מסתכלים בכפות ידים, שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו:

ז. תוספות פסחים נג:

אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת - הקשה ה"ר יוסף למה אין מברכין בכל שעה שנהנה ממנו? דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה! ותירץ, דהני מילי כשגופו נהנה, אבל שאר הנאה לא. ואף על גב דמברכין על אור השמש בכל יום, היינו משום שמתחדש בכל יום.

13. על איזה אש מברכים

א. פסחים קג:

אבוקה להבדלה, מצוה מן המובחר.

ב. שלחן ערוך אורח חיים רצח:ב

מצוה מן המובחר לברך על אבוקה. הגה: ונר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה (אגודה).

ג. משנה ברורה שם סעיף קטן ח

סתם נר שבגמרא ופוסקים היינו נר של שמן. וקא משמע לן, דכיון שאורותיהן מגיעין זה לזה למעלה הוי אבוקה. ובנר שלנו, אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה, ואינה חשובה אבוקה. אך אם מפריד ביניהם שעוה או חלב, כגון מה שעושין משעוה שהנרות קלועים יחד, או שמדביק יחד שתי נרות להדדי בעת הברכה, זהו גם כן חשיב אבוקה.

ד. שלחן ערוך שם סעיף ט

אור היוצא מהעצים ומהאבנים, מברכין עליו.

14. עוד פרטי סדר ההבדלה

א. שלחן ערוך אורח חיים רצו:ו

אומר הבדלה מיושב. הגה: ויש אומרים מעומד (אגודה וכל בו ואגור), וכן נוהגין במדינות אלו, ואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין, ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס, ומחזיר היין לימינו.

15. אם אין לו בשמים ונר

א. ברכות נג:

רב: אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצות. אמר רבי זירא: מריש הוה מהדרנא, כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב - אנא נמי לא מהדרנא, אלא אי מקלע לי ממילא - מבריכנא.

ב. רשב"א שם

כתב הראב"ד ז"ל: וכל שכן על הבשמים, דאינהו הנאה דנפשיה. ואור דנקט, לרבותא נקטיה, דכיון דעל האור דמעשה בראשית מברך, סלקא דעתך אמינא ליהדר - קא משמע לן: דלא.