Additional Separations of Meat and Milk
Audio Recording
דף מקורות
1. עליית בשר וגבינה על השולחן
חולין קג: - קד:
משנה. כל הבשר אסור לבשל בחלב - חוץ מבשר דגים וחגבים. ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן - חוץ מבשר דגים וחגבים...
ואסור להעלות [וכו']. אמר רב יוסף: שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא, דאי סלקא דעתך דרבנן, אכילה גופה גזירה, ואנן נגזר העלאה אטו אכילה!...
הכא - אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה, אתי לאסוקי בשר וגבינה, ומיכל בשר בחלב דאורייתא. מתקיף לה רב ששת: סוף סוף, צונן בצונן הוא! אמר אביי: גזירה שמא יעלה באילפס רותח, סוף סוף כלי שני הוא, וכלי שני אינו מבשל! אלא: גזירה שמא יעלה באילפס ראשון:
העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל - דברי ב"ש, וב"ה אומרים: לא עולה ולא נאכל, א"ר יוסי: זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. באיזה שולחן אמרו - בשולחן שאוכל עליו, אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל - נותן זה בצד זה ואינו חושש:
טור יו"ד פח
כל הבשר שאסור לאוכלו בחלב אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על השלחן שאוכל עליו גבינות שלא יבא לאוכלם יחד
אבל בשולחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה
והא שאסור להעלותם על השולחן דוקא בשני בני אדם המכירין זה את זה ואז אסור אפי' אם מקפידין זה על זה אבל אכסנאין שאין מכירין זה את זה מותר
ואפילו המכירין אם עשו שום היכר כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו או אפילו אוכלין על מפה אחת ונותנין ביניהן פת להיכרא מותר
וי"א שאם יש להם הוצאה אחת שאין להם היתר על ידי היכר שעושין ביניהן:
רמ"א שם
הגה: ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם להיכר, אבל אם אוכלין ממנו, לא הוי היכר, דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן (ארוך והגהות אשיר"י). אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו, ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן, הוי היכר אעפ"י ששותין מן הכלי (ב"י בא"ח סימן קע"ג). וכל שכן אם נתנו שם מנורה, או שאר דברים שעל השלחן, דהוי היכר. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, משום שהמאכל נדבק בכלי (הג"ה אשיר"י ואו"ה). וכל שכן שלא יאכלו מפת אחת. וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו, כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח.
ערוך השולחן שם
והטעם שהחמירו בבשר בחלב יותר מכל האיסורים שהרי לא מצינו שיהא אסור לאכול על השלחן שמונח עליו נבלות וטרפות דמשום דבשר בחלב כל אחד בפ"ע מותר ולא בדילי מינייהו לפיכך חששו [ר"ן פרק גיד הנשה]
וכן במודר הנאה מחבירו אסור לאכול עמו מקערה אחת שמא יטול מחלקו כמ"ש בסי' רכ"א הוה ג"כ כעין טעם זה דמפני שאין הדבר אסור מצד עצמו אלא מצד נדרו חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה [ש"ך סק"ב] וזה שעל שלחן אחד מותרים לאכול הוה הטעם דכיון שנדר ממנו הנאה מסתמא הם שונאים זא"ז לפיכך לא חששו בשלחן אחד דגם כאן אין האיסור רק במכירים זא"ז כמו שיתבאר
וזה שנתבאר בא"ח סי' ת"מ דבפסח כשבא עכו"ם עם חמצו אסור להעלותו על השלחן כשהישראל אוכל אע"ג דחמץ בפסח איסורו בכרת מ"מ כיון דלא בדילי מיניה כולי שתא ועל הלחם יחיה האדם חששו לזה אבל בשארי איסורין לא חששו חכמים [שם] ולפ"ז אסור להעלות לחם של איסור בעת שאוכל שמא יאכל ממנו [שם]
...ויש בזה שאלה בזה שכתבנו דכשאוכלים על מפה אחת יתנו ביניהם איזה דבר להכירא ואיך אפשר לאכול על מפה אחת בשר וחלב הא נדבקים להמפה ובאמת נהגו כל ישראל שיש להם מפות מיוחדות לבשר ומפות מיוחדות לחלב האמנם זהו דווקא במפה חדשה או שנתכבסה שזה אוכל בקצה מזה וזה אוכל בקצה מזה באופן שאין חשש דיבוק למפה [מג"א סי' קע"ב] ויש מי שכתב דכשמשימין קערה של בשר על השלחן ואח"כ משים קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר ואוסרת כדי קליפה [ב"ח] ולא קיי"ל כן דאין הבליעה הולכת מכלי אל כלי כמ"ש סוף סימן צ"ב [מג"א שם] מיהו ודאי דיש ליזהר בזה ולא ימלט שלא ישפך מעט מהקערה ומהקדירה ויש בזה חשש גמור וכבר המנהג פשוט שבכל בית המבשלות יש ספסל מיוחד להעמדת קדירה של בשר וספסל מיוחד להעמדת קדירה של חלב ולכל דבר של חלב ושל בשר יש כלים מיוחדים וישראל קדושים הם ומחמירים הרבה בזה:
2. המתנה אחר בשר
חולין קה.
גופא, אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה, גבינה - מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא: בשר שבין השינים מהו? קרי עליה: (במדבר י"א) הבשר עודנו בין שיניהם. אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא.
תוספות שם
לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן.
רמב"ם מאכלות אסורות ט:כח
מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח.
טור יו"ד פט
אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים...
ור"ת כתב בשם ה"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד בלא קינוח והדחה וגם גבינה אחר בשר מותר מיד אלא שצריך קינוח והדחה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפילו הנטילה ביניהם אינה אלא רשות אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמו אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר התבשיל של גבינה חובה היא ליטול ידיו:
ב"י או"ח קע"ג
כתב בה"ג (ברכות פ"ו ט ע"ג) שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד וכו'. כן כתבו התוספות (קד: ד"ה עוף וגבינה) והרא"ש (סי' ה) בפרק כל הבשר בשם רבינו תם ובשם הלכות גדולות דהא דאמר רב חסדא התם אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ולפירוש זה קשה מאי פריך הכא אדרב יצחק וצריך לומר לפירושו דלענין נטילת ידים אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דוקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר בשר עוף וסיים בה הרא"ש ואין לשנות המנהג עד כאן ונראה לי שזה שנהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל לא מטעם גדר וסייג הוא שנהגו כן אלא משום דסבירא להו כדעת הרמב"ם (עי' מאכ"א פ"ט הכ"ח) שמפרש דהא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אפילו בקינוח הפה ובנטילת ידים קאמר וכתב הרשב"א (חולין קה. ד"ה הא דאמרינן) שכן דעת רבינו חננאל ובעל העיטור (ח"ב יג:) ז"ל והר"ן (לז: ד"ה אמר) הכריע שכן דעת הרי"ף (שם) ולאפוקי מהרא"ה (חולין קה. ד"ה אמר מר עוקבא) שהיה מסופק בדבר לדעת הרי"ף ז"ל:
ומ"ש רבינו הילכך אין לאכול גבינה אחר הבשר עד שישהה כשיעור מזמן סעודת הבוקר עד זמן סעודת הערב. שם בפרק כל הבשר אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא דאילו אבא כד הוה אכיל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואילו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתא אכילנא וכתב הרי"ף (שם) ושמעינן מהא דהא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה בתר בישרא אלא דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתא ולא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא פחות מהאי שיעורא דהא מר עוקבא אע"ג דשהי ליה כי האי שיעורא קרי אנפשיה חלא בר חמרא: וכתב הרא"ש (שם) בסעודתא אחריתא אכילנא פירוש בזמן שאדם רגיל לסעוד דהיינו מזמן סעודת הבוקר עד זמן סעודת הערב ובפחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר וכתוב בהג"ה (אשירי שם) על זה וכן כתב המיימוני (שם) דצריך שישהה שש שעות והיינו דלא כהלכות גדולות ורבינו תם והתוספות שפירשו בסעודה אחריתא אכילנא לאו בסעודה שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק ובירך מותר דלא פלוג רבנן וכן נראה לראבי"ה (חולין סי' אלף קח) עכ"ל וכן כתוב בהגהות מיימוניות פ"ט מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ח אות ג) וכתבו עוד שלדעת רבינו תם והלכות גדולות מר עוקבא שלא אכל גבינה עד סעודה אחרת מחמיר על עצמו היה. והעולם נהגו כדברי הרמב"ם וכן פסק הרשב"א בתורת הבית (ארוך ב"ג ש"ד פו:) וכתבו הרמב"ם (שם) והרשב"א (שם פז:) ששיעור זה צריך להמתין אפילו אחר בשר עוף:
שו"ע יו"ד פט
אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין. הגה: ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים, ומסירו, צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה). ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין. אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת שעה. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון, או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה). ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל). ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח), אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.
ט"ז יורה דעה סימן פט ס"ק ב
(ב) אחר אכילת הבשר שעה אחת. - ז"ל מהרא"י בזה רבים עושים פשרה מדעתן להמתין שעה אחת אחר הסעודת בשר וסילקו ובירכו ואוכלין גבינה אע"ג דלא אשכחן רמז לשיעור זה מ"מ מי ימחה בידם הואיל והתו' וראבי"ה מתירין (פי' זהו דעת הי"א דא"צ להמתין ו' שעות שהביאו רמ"א בסמוך) אבל הצנועים מושכים ידיהם מסעודת שחרית לערבית גם נוהגים העולם דאין חילוק בזה בין עוף לבהמה ורש"ל פ' כ"ה סי' ט' תמה על זה למה נהגו להקל בזה נגד הרי"ף ורמב"ם שהצריכו לכל הפחות ו' שעות וכ' ש"ד שנוהגים כרמב"ם ולא כתו' דמתירים ומ"מ גם סילוק ובירך בעינן דאל"כ אפילו המתין כל היום אסור וכתב עוד ואם אי אפשר למחות ביד בני אדם שאינן בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות ע"כ והוא האריך ובלבוש כ' דהך המתנת שעה שזכר רמ"א הוא מדברי סמ"ג והוא ט"ס שלא כתב שום פוסק כן רק מהרא"י ואו"ה כתבו שהעולם נוהגים כן אבל לא דדינא הכי ודבר פשוט הוא דמי שנוהג בקולא זו להמתין שעה אחת שצריך ג"כ לקינוח והדחה כמו שהוזכר בדברי י"א של רמ"א שמזה נמשכה הקולא הזאת:
ש"ך שם
ח וכן נכון לעשות - וכ"כ מהרש"ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה ע"ש:
פתחי תשובה שם ס"ק ג
(ג) שש שעות - עבה"ט של מהרי"ט ז"ל אם הם שעות זמניות. ועיין כו"פ ופמ"ג ובחכמת אדם שהסכימו לדעת הכנה"ג דאינם זמניות ע"ש וכן המנהג.
שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן נח ד"ה ודע שיולדת
ודע שיולדת בתוך שלשים יום, וכן חולה קצת, אין להם להחמיר כלל באכילת בשר אחר גבינה, שהרי גדולה מזו כתב הגאון מהר"ע סומך בספר זבחי צדק (סימן פ"ט ס"ק י"א), שאף על פי שאנו קבלנו הוראות מרן השלחן ערוך שצריך להמתין שש שעות לאכילת מאכלי חלב אחר אכילת בשר, מכל מקום לצורך חולי קצת נראה פשוט להתיר לאכול מאכלי חלב אפילו אחרי אכילת בשר בהמה, לאחר שהיית שעה אחת בינתים ע"כ. וכן פסק הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי שנה ב' (פרשת שלח לך אות י"א). וכן פסק בשו"ת שואל ונשאל (חלק יורה דעה סימן נ"ח). וממילא בדין אכילת בשר אחר גבינה הדבר פשוט שאין מקום לחומרא כלל. (ונראה שגם מעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, וכן מינקת שסובלת מחוסר חלב, יש להקל להן בדין זה). והוא הדין לילדים קטנים שלא הגיעו למצות, שיכולים להקל להם אפילו באכילת מאכלי חלב אחר אכילת בשר, בשהיית שעה אחת בלבד, וכמו שהעלתי בס"ד בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק יורה דעה סימן ד'). והסכים לדברי הגאון המנוח רבי ישראל זאב מינצברג ז"ל. (וכמו שכתבתי בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן ג'. ועיין עוד בספרו שו"ת שארית ישראל חלק יורה דעה סימן ג'). וכן פסק בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן פ"ח). ומכל שכן שאין להצריך ילדים קטנים להמתין לאחר אכילת גבינה כדי לאכול בשר, אלא די להם בקינוח והדחת הפה ובנטילת ידים בלבד. ומכל מקום נכון לחנכם שנה אחת לפני גיל בר - מצוה, שאז הם בגדר מופלא הסמוך לאיש, ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתים, וכמו שכתב גם כן בשו"ת חלקת יעקב שם.
Written Summary
One is not permitted to serve meat and milk on the same table, this applies only under the following conditions
1. It is a table from which people eat directly, as opposed to a serving table
2. The people know each other
3. No symbolic separation is in place
It is interesting that no such restriction applies to eating on a table on which non-kosher food is being served. The Ran explains this is because people have an instinctive inhibition against eating non-kosher food, but are accustomed to eating meat and milk independently and therefore might be prone to make a mistake. The aruch hashulchan explains that the same applies to chametz on pesach.
The aruch hashulchan also notes that although it's not exactly required, most have the custom to set aside meat and dairy counters etc. to prevent mixing.
The Gemara mentions that one Amora's father didn't eat meat and milk on the same day. The son only waited from one meal to the next.
Bahag treats this as the personal practice of that Amora but not a halacha, his view is widely rejected.
R. Tam (in Tosfot) interprets this to mean that after birkat hamazon and clearing the table, it is acceptable to eat meat.
Rambam and other Sephardic rishonim believe it means an increment of time, "like six hours". Those who wait roughly six hours base their practice on this nuance of his formulation.
The Mechaber rules with the Rambam that one must wait 6 hours.
The Rema cites a widespread ashkenazic practice to wait 1 hour, and defends it on the grounds that R. Tam didn't require waiting at all.
The Rema, the Taz, and especially the Shach indicate that one who is meticulous about mitzvot should wait six hours. However, one needs to bear in mind that the entire requirement to wait is at most remote Derabanan, and so there is justification to follow more lenient family customs, especially because they conform to the view of R. Tam.
The practice to wait 3 is very hard to explain, it may stem from waiting 6 of the shortest "halachic hours". Nontheless it is certainly not worse than waiting 1 or none, which have basis in the view of R. Tam.
Rav Ovadia Yosef and many others allow a person who is in any way ill, or a pregnant or nursing woman, or a small child, to eat milk 1 hour after meat even assuming that's not that person's usual practice.
Printer-friendly version